לאחר שעירית תל-אביב קיבלה אל חיקה את מיטב חברות הטכנולוגיה הישראליות, בשנים האחרונות נראה כי היא עושה ככל אשר ביכולתה כדי להימנע מלתת לחברות התוכנה את התעריף המוזל לו הן זכאיות. השינוי לא נובע משינוי בפעילותן, אלא משינוי מדיניות והקשחת עמדת העיריה. לדעתנו, ביסוד פעולה זו עומדת הטלה לא חוקית של ארנונה.
מאת עו"ד עדי מוסקוביץ ועו"ד טל יצחק אזרואל*
במחצית שנות התשעים החליטה מדינת ישראל להגביל את שיעור הארנונה המוטל על בתי תוכנה, מתוך כוונה לעודד את ענף ההיי-טק שהיה אז בחיתוליו ולימים הפך למנוע הצמיחה העיקרי במשק הישראלי. לשם כך, המדינה קבעה תעריף מירבי מופחת ל"בתי תוכנה" ועל פיו חייבו הרשויות המקומיות בצווי הארנונה שלהן. דבר זה גרם לחברות עתירות ידע להקים או להעתיק את נכסיהן לרשות מקומית זו או אחרת, בהתאם לצו הארנונה המקל עליהם. כך עשתה גם עיריית תל אביב, תוך שהיא קובעת תעריף מופחת לבתי תוכנה בצו הארנונה שלה.
ואולם בשנים האחרונות שינתה עירית תל אביב את ההגדרה בצו הארנונה שלה, אשר צמצמה את תחולת התעריף המוזל כך שיחול אך ורק על בתי תוכנה "שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה". בד-בבד אימצה העיריה קריטריונים ומבחנים אשר חברות התוכנה מתקשות לעמוד בהן, רק שנראה שהתעריף המוזל לבתי תוכנה מתקרב להיות אות מתה בצו הארנונה של עירית תל-אביב.
מהלך תמוה זה של עירית תל-אביב לווה בנוהל הדורש מהנישומים לפרט את עיסוק הארגון ודוחותיו הכספיים. בין היתר נדרשו לפרט את היקף ההוצאות וההכנסות שלהן ומספר העובדים והכשרתם, הכל כדי לשלול את הסיווג המוזל בהסתמך על פעילות שלטענת העיריה מהווה בעיקר שיווק או הספקת שירותי תוכנה לסוגיהם.
השיא הגיע לאחרונה, שעה שבית המשפט המחוזי קיבל את טענת העירייה, כאשר קבע שהפעילות בנכס הספציפי היא אמנם של בית תוכנה, אולם יש לשלול סיווג זה משום שפעילות החברה הנישומה הוא בתחום שירותי הגנת סייבר (עמנ (ת"א) 35468-09-22 סיגניה קונסלטינג בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב). קביעה זו עומדת בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון לפיה אין לחייב בארנונה לפי מיהות המחזיק או מיהות החברה, אלא לפי השימוש הספציפי שנעשה בנכס. כלל ידוע שהארנונה מוטלת לפי השימוש בנכס הספציפי ולא בשימוש שנעשה במקום אחר על-ידי החברה. נראה על פניו שפסק הדין הופך את דיני הארנונה על ראשם. בית המשפט ביצע ניתוח טכני לשוני ומופשט של הסיווג, בהתעלם מהתכלית המובהקת להטיל ארנונה מופחתת על נכסים בהם מפתחים תוכנה. האלמנט של ייצור המוני של מוצרי מדף, שנדרש לפי עמדת בית המשפט לקבלת הזכאות לסיווג "בית תוכנה", לא עמד ביסוד חקיקת הסיווג המוזל לבתי תוכנה ואין כל הגיון שרק בתי תוכנה מסוג זה יזכו לתעריף מוזל נוכח הכוונה לעודד את ענף ההיי-טק בכללותו.
תעשייה עתירת ידע שאינה בתי תוכנה זוכה ממילא לסיווג תעשיה. הכוונה בחקיקת תעריף מירבי מופחת ל"בתי תוכנה" בתקנות הייתה להעניק ארנונה מוזלת גם לבתי-תוכנה שיושבים במשרדים, כך שגם אם עיקר פעילות החברה היא מתן שירותים ותחזוקה לתוכנה שפיתחו, היא עדין לא מאבדת את אופייה כבית תוכנה שהחל את דרכו כסטרט-אפ. האבחנה שעשה בית המשפט למקרים שבהם הפעילות המשלימה לשיווק התוכנה נעשית בידי חברת אם שהיא תאגיד נפרד, אינה רלוונטית, שכן באותו מקרה נקבע בצדק כי יש לבחון את הפעילות בנכס הספציפי ולא את פעילות הארגון כולו (עמ"נ (ת"א) 77431-05-24 וורטי מחקר ופיתוח בע"מ נ' מנהל הארנונה עירית תל אביב).
זה אינו המהלך היחיד שביצעה עירית תל-אביב להגדלת ההכנסות מהארנונה של חברות היי-טק, ובעקבותיה פוסעות גם רשויות אחרות כגון רמת גן וגבעתיים. העיריה בוחנת את פעילות הנישום בכללותו, כך שאם עיקר הוצאותיו הן להנהלה וכלליות או לשיווק – היא מבקשת לשלול ממנו את התעריף המוזל. העיריה דורשת שהייצור של התוכנה יהיה המוני, כמוצר מדף, ולא ייצור מותאם של תוכנה לכל לקוח. העיריה אף הצליחה בעבר לקשור בין חברת אם בתחום השיווק כדי שהנישומה לא תהא זכאית לארנונה מופחתת של בתי תוכנה (עניין האני בוק), ואולם לאחרונה בית המשפט פסל את הקשר הזה וקבע שהשימוש הספציפי בנכס הוא הקובע (עניין וורטי).
התנהלות עירית תל-אביב מחייבת את חברות התוכנה לחשב מסלול מחדש – גם ביחס לחברות שפועלות כבר בתל-אביב, וגם לאלה ששוקלות לקיים או להעתיק את פעילותן לרשות זו או אחרת. קיימת חשיבות רבה בבחירת הרשות המקומית, כדי להמנע ממצב שיישלל מן הנכס התעריף לו הוא זכאי. הדבר מקבל משנה תוקף בעיריית תל-אביב, מקום בו בתי תוכנה נדרשים בדרך כלל לשטח גדול ומחויבים בתעריף משרדים של יותר 400 ש"ח למ"ר לשנה.
ימים יגידו כיצד ימשיכו וינהגו הרשויות המקומיות בכלל ועיריית תל-אביב בפרט בנושא ארנונה לחברות תוכנה, אך נראה על פניו כי לעתירה שהגיש משרדנו כנגד צו הארנונה של עירית תל אביב, בטענה מרכזית כי צמצום הסיווג "בתי תוכנה" לחברה שעיקר פעילותה הוא ייצור – נעשה בניגוד לחוק, יהיו השלכות בעניין. יצוין עוד כי בעתירה הועלתה אף הטענה שחיוב או שינוי סיווג הארנונה לנכסים מסווג בית תוכנה לסווג משרדים שירותים ומסחר, גורם לחיובם של בתי תוכנה מעל התעריף המירבי שבתקנות, תוך חיוב הנישום לפי זהות המחזיק ולא לפי השימוש בנכס, דבר שאף הוא אסור על-פי חוק.
*הכותבים הם מייסדי משרד מוסקוביץ, אזרואל- עורכי דין, המתמחה במיסוי עירוני והם הגישו את העתירה נגד צו הארנונה של תל-אביב בטענה שאינו חוקי.