הפתעה בחשבון הארנונה של שנת 2014 – העלאה חריגה בגין שנת 2013

עו"ד עדי מוסקוביץ ועו"ד טל יצחק אזרואל

תעריפי הארנונה של כל שנת מס נקבעים על פי בסיס המס של השנה הקודמת, בתוספת שיעור העדכון הכללי שנקבע בחוק לפי נוסחת עדכון אוטומטית. אולם, הארנונה היא מס שלעולם אינו משביע את רצונו של מי שמוסמך להטילו והרשויות המקומיות מבקשות מדי שנה משרי הפנים והאוצר אישור לבצע "העלאה חריגה". על-פי החוק השרים מוסמכים לאשר ההעלאה חריגה בארנונה עד ה- 31 לדצמבר של אותה שנה. תוקפו של האישור הוא מתחילת שנת הכספים לגביה הוא ניתן. במילים אחרות: אם שרי הפנים והאוצר אישרו לרשות המקומית להעלות את הארנונה והחלטתם ניתנה ביום 31.12.13, תדרוש הרשות המקומית את התוספת באופן רטרואקטיבי בתחילת השנה שלאחריה. נציין בעניין זה, כי חלק גדול וניכר מהאישורים במדינת ישראל ניתנים ביום האחרון של שנת הכספים אליה הם מתייחסים, הינו ב- 31 לדצמבר. ואכן, בתחילת שנת 2014 ציפתה לנישומים רבים הפתעה: חשבון הארנונה שלהם כלל העלאה חריגה בשיעורים ניכרים, לעיתים בעשרות אחוזים, הן עבור שנת 2013 והן עבור שנת 2014, זאת מאחר וגם חיובי שנת 2014 הוכנו והופקו עוד לפני שניתן האישור החריג בשלהי שנת 2013. לדעתנו סיטואציה זו מעוררת קושי משפטי ביחס ליכולתה של הרשות המקומית לגבות את תוספת הארנונה. הרשויות סבורות כי החוק מאפשר להן לגבות את הארנונה רטרואקטיבית, אולם דעתנו שונה ובעניין זה נקט משרדנו במספר הליכים משפטיים בשם מפעלי תעשיה, גופים העוסקים במסחר ובתי מלון.

יתרה מכך, האישור החריג משנה את בסיס המס מכאן ולהבא. משמעות הדבר כי ההעלאות החריגות של שנת 2013 יחולו על נישומים גם בשנים הבאות. בחינת האישורים החריגים מגלה דפוס מדאיג ולפיו עיקר ההעלאות החריגות שאושרו היו ביחס לתעשייה במועצות אזוריות. לדידן של המועצות האזוריות, מדובר ב"דרישה של משרד הפנים, אחרת יקוצצו מענקי האיזון".

אמירה זו חוטאת לדעתנו במידה רבה לאמת:

במסגרת רפורמה בחלוקת מענקי האיזון שונו המדדים ואיתם גם אופן חלוקת הארנונה. אחד השינויים נוגע לחלוקה גיאוגרפית של המדינה לנפות, כאשר רשות מקומית שהתעריף הנפתי שלה נמוך מזה הקבוע לאותה נפה, "נענשת" בהקטנת מענקי האיזון שמעבירה הממשלה מדי שנה. אולם, כאמור, בנוסחת מענקי האיזון שונו מדדים נוספים שחלקם הובילו לכך שמצבה של הרשות המקומית השתפר דווקא. הצגת חצי הכוס הריקה היא אפוא מטעה ולא נכונה.

זאת ועוד, הרשות המקומית אינה מחויבת לבצע את ההעלאה החריגה. במקרים רבים היא יכולה ל"ספוג" את הפגיעה במענק האיזון, במיוחד אם מצבה השתפר במדדים אחרים, ובמקרים רבים יש בידה כלים לטעון שאין לגרוע ממענק האיזון וכי החישוב של משרד הפנים שגוי. מבדיקת חלק מהאישורים, נראה שהרשויות המקומיות ביצעו שינויים בסיווגים שיגרמו גם לפגיעה במענקי האיזון וגם להתייקרות הארנונה, כך שגם הרשות וגם הנישומים מפסידים בסופו של יום.

ככלל נציין כי הנוסחה הנפתית לקביעת מענקי האיזון אינה הנוסחה הנכונה והראויה. התעריף הנפתי הוא במקרים רבים התעריף הכי גבוה בנפה. הדרישה למתאם ארנונה על בסיס גיאוגרפי חסרת כל הגיון, שכן מבנה ההוצאות של הרשויות המקומיות אינו מושפע באופן מהותי מהמיקום הגיאוגרפי. בנוסף, וזה העיקר, משרד הפנים אינו מסוגל לבצע השוואה של נטל הארנונה בין רשויות מקומיות, שכן העלות האפקטיבית האמיתית של הארנונה מושפעת ממדדים ונתונים שכלל אינם כלולים בנוסחה, כמו: שיעור הארנונה על הקרקע, שיטת המדידה, שיעור הארנונה למשרדים בתעשיה והמדיניות הנוהגת ביחד לאיחוד ופיצול יחידות השומה, סל שירותי הארנונה שניתן בפועל ושירותים מוניציפאליים שנרכשים באופן עצמאי או באמצעות אגרות המשולמות לרשות המקומית תחת שמות אחרים, ועוד.

אנו מציעים אפוא לבדוק בראש ובראשונה את שעורי הארנונה שהושתו ואת השוואתם לשנת מס קודמת. בנוסף, אין למהר לשלם העלאות חריגות רטרואקטיביות, גם כשהן נעשות "באישור משרד הפנים". קיימים הליכים שניתן לנקוט בהם בכדי למנוע או להקטין את רוע הגזירה.