מירוץ סמכויות – גם בדיני ארנונה

מאת עו"ד טל יצחק אזרואל ועו"ד ועדי מוסקוביץ

ארנונה כללית מוטלת על מחזיק בנכס בתחילת כל שנת מס. מחזיק החולק על חיוב הארנונה שמושת עליו, ביחס לשטח הנכס, סווגו או אם אינו מחזיק בו – רשאי להגיש השגה על החיוב בפני מנהל הארנונה. ע"פ חוק יש להגיש את ההשגה תוך 90 ימים מעת שהנישום קיבל לידיו את החיוב. על מנהל הארנונה להשיב להשגה תוך 60 יום ובפני המחזיק הזכות להגיש ערר על תשובתו תוך 30 ימים נוספים בפני וועדת ערר לענייני ארנונה שליד הרשות המקומית (סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית).

עד כאן נשמע פשוט וקל – אך בדיני ארנונה כמו בדיני ארנונה, רק נראה פשוט.

אם קיבלת שומת ארנונה בתחילת שנת המס, גילית שסווג הנכס שלך שונה מסווג תעשייה (כפי שחויב במשך שנים) לסווג משרדים שירותים ומסחר – כמובן שאתה חולק על הסיווג לפיו חויבת ועל כך ששומת הארנונה השנתית שלך הוכפלה (במקרה הטוב). לטענתך, הסיווג החדש שגוי מיסודו. לכאורה הערכאה הנכונה לבירור העניין היא מנהל הארנונה וועדת הערר בהליך שתחילתו השגה, שהרי מדובר בטענת סיווג. ואולם, במקרים מסוג זה על הנישום לפצל את טענותיו ביחס לחיוב לשני מסלולים נפרדים ובשתי ערכאות שונות – האחד, הוא מסלול ההשגה והערר בו תידון טענת הסיווג לגופה; השני, הוא מסלול שפתיחתו בבית משפט לעניינים מנהליים דווקא, בעתירה מנהלית ("בגץ קטן") כנגד מעשה הרשות המקומית.

אמת, וועדת הערר לענייני ארנונה מוסמכת באופן בלעדי לדון בשאלת סיווגו של נכס בהתאם לשימוש שנעשה בו, אולם אם נעשה שינוי בהגדרת סיווג הנכס בצו הארנונה מבלי שחל כל שינוי בשימוש בו – טענת הסיווג מערבת בתוכה טענה הנוגעת גם לחוקיות החיוב וחוקיות מעשה הרשות המקומית בעצם השינוי (תקנה 5 לתקנות ההסדרים במשק המדינה). טענת חוקיות מסוג זה אינה נמצאת בסמכות וועדת הערר ואין היא מוסמכת כלל לדון בה. כך יכול למצוא עצמו הנישום שמיהר לפנות בהשגה למנהל הארנונה וועדת הערר בשאלת הסיווג, נותר ללא כל סעד.

ודוק – נישום שלא הגיש עתירה מנהלית לבית משפט לעניינים מנהליים ביחס לחוקיות החיוב, עלול לאבד את זכויותיו מחמת שיהוי ואיחור במועדים הקבועים בחוק.

התייחסות דומה חלה גם ביחס לשינויים שנעשים בשיטת חישוב שטח הנכס לצורך חיוב בארנונה. כך, יום בהיר אתה מגלה שהנכס שלך גדל מעצמו, כאשר העירייה בחרה להוסיף לחיוב שטחים אשר לא חויבו על ידה בעבר כעניין שבמדיניות. על פניו עניין זה נופל בגדר טעות בשטח הנכס הנכללת בסמכותם הבלעדית של מנהל הארנונה וועדת הערר, אולם גם כאן מעורבת לעיתים טענת חוקיות הנוגעת לאיסור החל על הרשות המקומית לשנות שיטת חישוב. לדעתנו גם במקרה כזה הפיצול לערכאות עשוי להיות הכרחי.

נישומים רבים מוצאים עצמם בפני שוקת שבורה גם בנושא של חיובים רטרואקטיביים. אם השיתה הרשות המקומית חיוב רטרואקטיבי הכרוך בשאלת סיווג, שטח או מחזיק, אין די בפנייה למנהל הארנונה והוועדה. אמנם הפסיקה בעניין הסמכות לדון בחיוב רטרואקטיבי עברה תהפוכות, אולם כיום ברור שמדובר בעניין המצוי בתחום סמכותו הבלעדית של בית המשפט המנהלי.

הנה כי כן, פיצול או מרוץ הסמכויות בדיני הארנונה מחויב היום ע"פ הוראות החוק והפסיקה. הוא מחויב אף נוכח הרכבן של וועדות הערר, אשר לא כל חבריה הם אנשי משפט שיש בידם הכלים להכריע בשאלות מורכבות, לא כל שכן בשאלות הנוגעות לחוקיות החיוב. כך או כך, חשוב לזכור שאי נקיטת אחד ההליכים הדרושים פוגע ביכולת לתקוף את החיוב ביחס לאותה טענה.

חשוב להתייעץ ולהיות ערים לערפול סמכויות זה, כדי להביא לשמירת זכויות מרבית ביחס לטענות שבידכם.לדאבוננו, בדיני הארנונה הפרוצדורה עלולה לעיתים קרובות לגבור על המהות ונקיטת ההליכים בזמן הנכון ובמקום הנכון – קריטית להשגת התוצאה.