שנת 2014: הרשויות המקומיות הגישו 485 בקשות להעלאה חריגה

עו"ד טל יצחק אזרואל ועו"ד עדי מוסקוביץ

מסקר שביצע משרדנו עבור התאחדות התעשיינים עולה, כי מחצית מהרשויות המקומיות ועשרות ועדים מקומיים מבקשים להעלות את הארנונה על המגזר העסקי בשיעורים דרמטיים. הנפגעים העיקריים: חברות תשתית, חניונים, צה"ל, מפעלים ועסקים במועצות אזוריות. גם משקי הבית עלולים להיפגע מהעלאת הארנונה, אם כי באופן מתון יותר.

112 רשויות מקומיות הגישו בשנת 2014 בקשות להעלאה חריגה בארנונה. מתוכם 42 עיריות, 34 מועצות אזוריות ו- 36 מועצות מקומיות. הבקשות כוללות 674 בקשות משנה להפחתה או העלאה חריגה בארנונה בסיווגים ותעריפים ספציפיים, מתוכן 485 בקשות להעלאה חריגה ו- 123 בקשות להפחתה. שיעור ההעלאה הממוצעת המבוקש עומד על 128% ושיעור ההפחתה הממוצע עומד על 40%. לשם ההשוואה בשנת 2013 הגישו 92 רשויות בקשה להעלאה והפחתה חריגה, כאשר חלק משמעותי מהבקשות היה להפחתה וזאת לאור הבחירות שהתקיימו בשלהי שנת 2013.

הבקשות כוללות 133 בקשות לשינויי הגדרת הסיווג לנכסים מסוימים או יצירת סיווגים חדשים. בקשות לשינוי סיווג או יצירת סיווג חדש הן הבעייתיות ביותר, שכן בסיס הנתונים אודות המשמעות הכספית האמיתית שלהן מצוי ברשויות המקומיות עצמן והן מסתירות אותו באופן שיטתי ממשרדי הפנים והאוצר. הרשויות המקומיות טוענות שהן צריכות לעשות סקר נכסים בכדי לאמוד את ההשפעה בדבר שינויי הסיווג ויצירת הסיווגים החדשים, אולם המידע מצוי ברשותן ומכל מקום לא ראוי לאשר בקשות מסוג זה לפני שתוצג המשמעות הכספית האמיתית. מניתוח מספר בקשות לשינוי והוספת סיווגים, ניכר כי הן מגלמות ההעלאות של מאות ואלפי אחוזים. כמו בעבר, בבקשות ניכרת מגמה להטיל ארנונה על אזורי מגורים ומסחר שמצויים בשלבי תכנון או ביצוע, וזאת משום שבשלבים אלה אין נישומים שיתארגנו להתנגד לבקשות.

לראשונה אחרי מספר שנים, ניכרת מגמה מתונה של העלאת הארנונה גם למשקי הבית. הדבר נעשה במשורה ובזהירות, אולם ניכר שראשי הערים מרגישים שהבחירות מאחוריהם והם בונים על "הזיכרון הקצר" של תושביהם. העלאת הארנונה של משקי הבית באופן מתון למדי נעשית כדי להסתיר את העובדה שעיקר ההעלאות נופל על המגזר התעשייתי והעסקי. כך למשל בטבריה נתבקשה העלאה של 2.4% למגורים, ולבתי עסק, מעדניות, בתי מסחר, ו/או חנויות אחרות נתבקשה העלאה של 60%.

בבקשות נמשכת המגמה להכביד על חברות תשתית העוסקות בתקשורת, מים וחשמל. מגמה בולטת נוספת היא הניסיון להגדיל את הארנונה על בסיסי צה"ל ומגמה זו בולטת במיוחד במועצות האזוריות. כמו כן ניכר כי הרשויות המקומיות מבקשות למשוך אליהם מוקדי שירות (call center), תעשייה עתירת ידע והנהלות בנקים – בדרך של הפחתת ארנונה.

בנוסף ביקשו הרשויות המקומיות העלאות רבות בסיווגים חניונים וקרקע תפוסה, כאשר לב הבעיה הם החניונים ללא תשלום בעיר תל-אביב, שם נדרשת העלאה של בין 52%-78%.

המגמה של המועצות האזוריות להכביד את ידן על התעשייה יוצר מצב בלתי נסבל הפוגע בוודאות, ביכולת התכנון וכושר התחרות. מדובר במגמה מתמשכת ומדאיגה המבוססת על נימוקי סרק המתיימרים להשוות את התעריפים במועצות האזוריות לאלה של אזורי התעשייה העירוניים. העובדה שכמחצית מהרשויות המקומיות בקשו להעלות את הארנונה בשיעור חריג, מעידה שמשרד הפנים הסיר כל רסן והרשויות המקומיות מזהות את החולשה ומבקשות לנצל זאת . נראה כי עיריית הרצלייה היא הצדיקה היחידה בסדום משום בקשתה כוללת רק הפחתות ארנונה בשיעורים משמעותיים.