שתי ההחלטות החשובות של חודש מרץ 2013
מאת עו"ד עדי מוסקוביץ ועו"ד דודי דביר
החלטה ראשונה: הליכי גביה מנהליים בגין חובות שנויים במחלוקת – הבשורה הרעה והבשורה הטובה
ביום 5.3.13 ניתן בבית המשפט העליון (השופט רובינשטיין) פסק הדין בעניין עעמ 8810/10 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' המועצה האזורית תמר. מדובר באחד מפסקי הדין החשובים שניתנו בשנים האחרונות, שכן הוא קובע כללי משחק חדשים במגרש החשוב ביותר לניהול מחלוקות מול הרשות המקומית: מי מחזיק את הכספים בידיו בזמן שהצדדים מתגוששים סביב שאלת היקף או עצם החבות במסים, אגרות והיטלים מוניציפאליים.
דומה שאין צורך להכביר מילים אודות חשיבות השאלה האם יש לשלם לרשות המקומית את שומת המחלוקת, או שמא ניתן לנהל איתה מו"מ כשהכספים בכיסו של הנישום או בחשבון נייטרלי (כמו קופת בית המשפט או נאמנות). לפי שכך, משקיעים הנישומים משאבים כבירים להחזיק את כספי המחלוקת בכיסם, כאשר הרשויות המקומיות מבקשות ליצור את דווקא את המצב ההפוך. והנה, לכאורה, לרשות המקומית יש יתרון בסוגיה זו, שכן היא רשאית לנקוט בהליך גביה מנהלי שאינו דורש אישור של בית המשפט. די בחתימה של הממונה על הגביה כדי לחדור לחשבון הבנק של הנישום, לעקל כספים אצל צדדים שלישיים או לבצע עיקול מיטלטלין.
לרשות המקומית שני מסלולי גביה נפרדים: האחד מכוח פקודת העיריות והשני מכוח פקודת המסים גביה. הראשון (מכוח פקודת העיריות) חל רק לגבי ארנונה ואין בחוק כל איסור לעשות בו שימוש ביחס לחיובים שנויים במחלוקת. השני (מכוח פקודת המסים) אסור לשימוש כל עוד לא הפך החיוב לחלוט, כלומר כל עוד לא חלף המועד להשיג עליו, ואם הוגשה השגה – כל עוד לא ניתנה החלטה סופית שאין עליה עוד זכות ערעור.
בעניין פרטנר נדרש בית המשפט העליון להכריע בשלוש שאלות:
1. האם ההגבלה האוסרת על נקיטת הליכי גביה מנהליים מכוח פקודת המסים (גביה) בגין חובות שנויים במחלוקת חלה גם על הליכי גביה מכוח פקודת העיריות?
2. האם סמכות העיקול היא רק הזכות לתפוס את הכספים והיא אינה כוללת את הזכות ליטול אותם ולחלטם לטובת קופת הרשות המקומית?
3. האם עצם ההתנערות מהסכם פשרה (במקרה דנן מצד הנישום) הופכת את החיוב המוסכם לחיוב שנוי במחלוקת?
באשר לשאלה הראשונה נפסק, כי ההגבלה שבפקודת המסים אינה קיימת ביחס לפקודת העיריות ולפיכך רשאית הרשות המקומית לנקוט בהליך גביה מכוח פקודת העיריות גם בגין חובות שנויים במחלוקת. זוהי בשורה רעה מאוד לנישום, אולם יש לזכור שהליכים לפי פקודת העיריות מוגבלים לחיוב ארנונה בלבד.
באשר לשאלה השניה נקבע, כי סמכות העיקול לפי פקודת העיריות מוגבלת לתפיסת הכספים ולא לנטילתם וחילוטם. זוהי בשורה טובה, שכן היא מאזנת את הסמכות לעקל. היא עשויה ליצור לחץ על הנישום, אולם היא אינה משנה את מאזן העימות כל עוד הרשות אינה מקבלת את הכספים לידיה באופן שמאפשר לה להשתמש בהם. נזכיר כי בכל מקרה בית המשפט יכול לבקר את ההחלטה להטיל עיקול מנימוקים של סבירות, תום לב, מידתיות, מאזן נוחות וכיוצא באלה. הצד השני של אותה החלטה, שניתן לחלט את הכספים המעוקלים אם נקטה הרשות במסלול גביה לפי פקודת המסים, אולם במקרים רבים לא יהא בכך להועיל לרשות המקומית משום שהליכי גביה כאלה אסורים ביחס לחובות שנויים במחלוקת.
ביחס לשאלה השלישית נפסק, כי לא ניתן בהבל פה להפוך חיוב מוסכם להיות "שנוי במחלוקת". יש צורך להרים נטל גבוה יותר בכדי שחיוב שהיה מוסדר בהסכם פשרה יהפוך להיות "שנוי במחלוקת" וחסין מפני הליכי גביה מנהליים מכוח פקודת המסים.
כפי שאמרנו – פסק הדין של בית המשפט העליון משנה סדרי עולם ומגדיר את כללי העימות באופן ברור ושונה ממה שהיה נהוג בעבר.
החלטה שניה: עמדת המשנה ליועמ"ש – הרשויות המקומיות אינן מוסמכות לגבות חיובי מים וביוב
מחלוקות רבות מתנהלות בבתי המשפט סביב סוגיית הסמכות לגבות חיובי מים וביוב שעילתם נולדה לכאורה בתקופה שלפני הקמת תאגידי מים וביוב. לטענת הרשויות המקומיות, הן מוסמכות לגבות היטלי פיתוח וחיובי מים וביוב שנוצרו לפני הקמת התאגיד, למשל בשל בניה בלתי חוקית שנעשתה לפני שתאגיד מים וביוב החל לפעול בתחומן.
הסוגיה הובאה לפני המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, לאחר שמחלוקת נוקבת נתגלעה בין משרד הפנים למשרד האוצר ורשות המים. האחרון קיבל את עמדת רשות המים בקבעו, כי כל סמכויות הרשות המקומית בתחום המים והביוב ניטלו ממנה. משכך קבע החוק, אין הרשות המקומית מוסמכת להפיק הודעות חיוב לאחר הקמת התאגיד ואין היא מוסמכת לגבות חיובים כאמור, גם אם חיובים אלה נחתמו ונשלחו לפני הקמת התאגיד. ונדגיש: מדובר גם על חיובים בהיטלי פיתוח מסוג מים וביוב שמחלוקות רבות בעניינם מתבררות בהליכים שונים.
להחלטה זו גם השלכות מעשיות על הפורום המוסמך לברר מחלוקות בגין חיובים שהופקו זה מכבר על-ידי הרשויות המקומיות, וכעת נקבע על-ידי משרד המשפטים שהם הוצאו בחוסר סמכות. שאלות אלה יעסיקו בוודאי את בתי המשפט בתקופה הקרובה.
יצוין כי משרדים המשפטים הנחה את משרד הפנים לעגן את עמדת היועץ המשפטי לממשלה במסגרת חוזר מנכ"ל של משרד הפנים. נראה לנו כי טרם נאמרה המילה האחרונה ותקיפה של עמדה זו בבג"צ היא רק עניין של זמן.