מוסקוביץ, אזרואל
  • דף בית
  • אודותינו
  • הישגים
  • תחומי פעילות
    • ארנונה
    • היטלי פיתוח
    • היטלי השבחה
    • חיובי מים וביוב
    • תובענות ייצוגיות
    • אשפה
    • שילוט
  • כתבו עלינו
    • תקשורת מקוונת
    • עתונות כתובה
  • פרסומים מקצועיים
    • מאמרים מקצועיים
    • מאמרים אקדמיים
  • ניוזלטר
  • הצוות שלנו
  • צור קשר
  • דף בית
  • אודותינו
  • הישגים
  • תחומי פעילות
    • ארנונה
    • היטלי פיתוח
    • היטלי השבחה
    • חיובי מים וביוב
    • תובענות ייצוגיות
    • אשפה
    • שילוט
  • כתבו עלינו
    • תקשורת מקוונת
    • עתונות כתובה
  • פרסומים מקצועיים
    • מאמרים מקצועיים
    • מאמרים אקדמיים
  • ניוזלטר
  • הצוות שלנו
  • צור קשר
על ועדות ערר, כיבודים ונישומים
ראשי » על ועדות ערר, כיבודים ונישומים

על ועדות ערר, כיבודים ונישומים

מאת עדי מוסקוביץ, עו"ד

שר הפנים ושר המשפטים משתייכים למפלגה שחרטה על דגלה להגן של הנישומים בארנונה. הגיע הזמן ששר המשפטים העומד בראש מפלגה זו יפרע את השטר שנתן לבוחריו ויחתום על צו המכפיף את ועדות הערר לענייני ארנונה לחוק בתי דין מנהליים.

בהקמת ועדת הערר לענייני ארנונה קיווה המחוקק ליצור מנגנון מהיר, יעיל, נגיש, מקצועי ואובייקטיבי, בו יוכל האזרח לערור על החלטות מנהל הארנונה ולהשיג של חיוביו. ועדת הערר לענייני ארנונה אמורה לפעול בכל אחת מהרשויות המקומיות בארץ והיא מונה שלושה חברים שאחד מהם הוא יושב ראש הוועדה. הוועדה ממונה על-ידי מליאת הרשות המקומית וחבריה חייבים להיות תושבי אותה הרשות. חברי ועדת הערר אינם יכולים להיות חברי מליאת המועצה או עובדי הרשות המקומית, אולם מעבר לדרישות אלה חברי הוועדה אינם נדרשים לכישורים, ניסיון או הכשרה מיוחדת.

המציאות והפרקטיקה הנוהגת ברוב ועדות הערר רחוקה מלהגשים את המטרות שעמדו ביסוד החוק מכוחו הן פועלות. חברי ועדת הערר אינם זכאים לקבל תשלום בעד מילוי תפקידם והדבר ניכר בדרך כלל בהתנהלותם והתייחסותם לחומר המונח לפניהם. הואיל ומינויים של חברי הוועדה  נשלט על-ידי מועצת הרשות המקומית, מדובר הרבה פעמים במינוי פוליטי או בכיבוד למקורבים. חברי הוועדה לעיתים חסרי השכלה או ידע מינימלי בתחום והם נשלטים על-ידי הרשות המקומית ומוחלפים אם החלטותיהם אינם לרוחם של מנהל הארנונה ופקידי הרשות.

וזה עוד לא הכל, יש רשויות בהם ועדת הערר אינה נוטה להתכנס בפרקי זמן סבירים. כשהוועדה כבר מתכנסת, היא אינה מחליטה בסוגיות שהונחו לפניה. אם ניתנה החלטה היא עשויה להיות לאקונית, סתמית ובלתי מנומקת. הסמכות העניינית של ועדות הערר מצויה במחלוקת פוסקים של בתי המשפט ובהעדר עורך דין מבין חברי הוועדה, כפי שקורה הרבה פעמים, היא מאבדת דרכה לדעת. הוועדות יושבות לעיתים במותבים חסרים או קטועים וחברי הוועדה מצויים לעיתים בניגוד עניינים הנסתר מעיניו של האזרח הפשוט. אם לא די בכל אלה, הרי שלוחות הזמנים, כתבי הטענות, מקום ומועד ההתכנסות, הבורקסים וסדרי העדיפויות – נקבעים כמעט תמיד על ידי פקידי הרשות המקומית. ברצותם של אלה יבוא התיק לדיון וברצותם אחרת יקבר התיק עד קץ הימים (או עד שיחליט שר המשפטים לשים לכך קץ).

הבעייתיות הנזכרת היא בעיקר מנת חלקם של רשויות מקומיות בפריפריה. בערים הגדולות ניכרת בשנה האחרונה מגמה הפוכה ומעודדת. כך למשל, בחיפה, הרצליה, תל-אביב וירושלים עומדים בראשות ועדות הערר עורכי דין מנוסים הבקיאים בתחום הארנונה ו"בדיני ההיגיון והשכל הישר". לצידם של יושבי הראש מצויים חברי ועדה בלתי תלויים בעלי ידע והשכלה מתאימים, בעיקר רואי חשבון, עורכי דין ושמאים, המקבלים החלטות ביעלות וללא משוא פנים.

בצד המגמה המעודדת בערים הגדולות ובמספר רשויות מקומיות אחרות, מוצאים עצמם אזרחים ונישומים רבים כמי שממתינים להחלטות בפרק זמן ששופטים היו נדרשים לתת עליו הסברים לפני נשיא בית המשפט העליון. במקום להשיג יעילות, מומחיות ונגישות – מקבלים האזרחים סחבת בלתי פוסקת והחלטות סתמיות ובלתי מנומקות שכל קשר בינם לבין הדין הוא מקרי.

הבעייתיות בהתנהלותן של רוב ועדות הערר לענייני ארנונה צפה ועולה ממספר רב של פסקי דין שישבו כערכאות ערעור על החלטות ועדת הערר.  בתי המשפט מתחו ביקורת על החלטות בלתי מנומקות, משוא פנים ומעורבות פסולה של הרשות המקומית בהתנהלות הוועדה ובהחלטותיה. גם מבקי הפנים לא חסכו שבטם וצבת לשונם מהתנהלות מגונה של ועדות הערר.

שלא כמו בבעיות ואתגרים אחרים הניצבים בפני המערכת השיפוטית, הפקיד המחוקק בידי שר המשפטים סמכות בלעדית להחיל את חוק בתי דין מנהליים, התשנ"ב – 1992 על ועדות ערר לענייני ארנונה. חוק בתי דין מנהליים מסדיר את כשירותם ודרכי מינויים של חברי ועדת הערר, עצמאותם השיפוטית, התנהלותם, שכרם, ניגוד עניינים ומקנה סמכויות דיוניות ההכרחיות לניהול הליך שצד לו היא רשות שלטונית. החלת חוק בתי דין מנהליים על ועדות הער לארנונה תשים קץ לסחבת ותאפשר לאזרחים מהשורה לבוא בפני פורום אובייקטיבי ויעיל.

השופט (בדימוס) ד"ר ביין כתב באחד מפסקי הדין שלו כי הוא מבקש להעביר העתק מפסק הדין לידיעת שר המשפטים, בכדי שזה האחרון ישקול הפעלת סמכותו להחיל את חוק בתי דין מנהליים על ועדות ערר לארנונה. דבריו של השופט ד"ר ביין נפלו על אוזניים ערלות, אולם מאז ניתן פסקי הדין התחלף שר המשפטים מספר פעמים, עד שלאחרונה התיישב של השר ראש מפלגת שינוי. מפלגה זו, נזכיר, חרטה על דגלה לדאוג לזכויות יסוד של האזרח ולהקל בנטל הארנונה. דומה שיצירת ועדות ערר בהם יכולים אזרחים לחלוק על חיוביהם, כאשר הם סבורים שהמס הנדרש מהם אינו מס אמת, מתיישבת היטב עם מצעה של מפלגת שינוי. הגיע השעה ששר המשפטים העומד בראש מפלגת שינוי יפרע  את השטר על חתמה מפלגתו ויחתום על צו המכפיף את ועדות הערר לענייני ארנונה לחוק בתי דין מנהליים.

צרו קשר
News
  • ת"א (שלום ת"א) 57140-10-24 עיריית תל-אביב-יפו נ' נתיאל פולדיאן (נבו, 27.5.26)
    בית משפט השלום בתל אביב דן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה נגד בעל שליטה שחויב אישית בחובות ארנונה של חברה לפי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים. נקבע שאין מקום לביטול מחובת הצדק, שכן הנטל להוכיח פגם בהמצאה מוטל על המבקש וטענתו שלא התגורר במען ההדבקה לא נתמכה בראיה. עוד נקבע שהגנת הנתבע מפני עצם החיוב חלשה, שכן לסתירת החזקה הסטטוטורית עליו להניח תשתית ראייתית בדבר היעדר נכסי החברה. עם זאת, משקיימת לצד ההגנה החלשה טענת התיישנות קונקרטית לחלק ניכר מהחוב, בוטל פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות.
  • ע"א 53824-11-24 עיריית לוד נ' תמיר מאור (נבו, 27.5.2026)
    בית המשפט העליון קבע שבתביעות הנגשה שהסעד העיקרי בהן אינו כספי, התועלת לקבוצה היא עצם אכיפת ההנגשה, שאינה ניתנת לכימות כספי אמין. לכן דרך המלך לפסיקת גמול ושכר טרחה היא השיטה הגלובלית ולא שיטת האחוזים. בית המשפט הבחין בין הנגשה עודפת, שזיקתה לסעד ולקבוצה ישירה ועלותה יכולה לשמש בסיס לחישוב, ובין ייזום פרויקט ייעודי שזיקתו חלשה ותועלתו קשה לכימות. נקבע שאין לגזור גמול ושכר טרחה לפי שיטת האחוזים מעלות פרויקט ייעודי, משום שהדבר יוצר תמריץ מעוות לנפח את שווי ההסדר, ופרויקט כזה ראוי להישקל כשיקול אחד במכלול הגלובלי בלבד.
  • עע"ם 21188-05-26 המועצה המקומית מבשרת ציון נ' אדמונד ששון (נבו, 27.5.2026)
    בית המשפט העליון קיבל בקשת המועצה לעכב את ביצוע פסק הדין המחוזי, שהורה לה לתקן שומות ארנונה לאחר שנקבע כי חלק מהחוב התיישן. נקבע שעצם הגשת ערעור אינה מצדיקה עיכוב ביצוע, ושיש לשקול את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות במתן מעמד בכורה למאזן הנוחות. מאזן הנוחות נטה לטובת המועצה, שכן שינוי הרישומים עלול לפגוע בהליכי גבייה ובעיקולים שננקטו, ומשקל מכריע ניתן להסכמת התושב לעיכוב ולהיעדר נזק שייגרם לו.
  • ת"צ (ת"א) 15917-12-19 דלית טורובצקי נ' מי אביבים 2010 בע"מ (נבו, 24.5.2026)
    בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד תאגיד מי אביבים בגין חשבונות צריכת מים חריגה. נקבע שלא הוכחה עילת תביעה אישית, ושדוח הביניים של רשות המים משנת 2011 אינו עוד מקור נורמטיבי מחייב, משנתפס מקומו בכללי אמות המידה. עוד נקבע שהבקשה אינה מעוררת שאלות מהותיות משותפות לכלל הקבוצה, שכן בירור חוקיות הגבייה מחייב בחינה פרטנית, והמבקשים חויבו בהוצאות ריאליות בסך 128,775 ש"ח בהסתמך על הלכת גנות.
  • עת"מ (חי') 27088-06-25 איאד חמאדו נ' מועצה מקומית ג'דיידה-מכר (נבו, 24.5.2026)
    בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה דן בעתירת חבר מועצה ועורך דין שהתגלה כמחזיק בנכס מגורים ובמשרד בלא ששולמה בגינם ארנונה. נקבע שדרך המלך לתקיפת דרישת התשלום היא הליך השגה לפי סעיף 3 לחוק הערר, שכן טענות בדבר מועד תחילת ההחזקה, זהות המחזיק ושטח הנכס נמנות עם העילות שבחוק, ועל הרשות לדון בהשגה לגופה. עוד נקבע שמכתב הפחתת החוב מטעם מנכ"ל חברת הגבייה אינו הבטחה מנהלית מחייבת ואינו יוצר השתק, וששיקול ההסתמכות נחלש כאשר מדובר בנישום שלא שילם ארנונה כלל ושנכסיו היו "נעלמים" מבחינת החיוב.