מאת עו"ד טל יצחק אזרואל ועו"ד עדי מוסקוביץ
הריבית המצטברת בגין חוב לרשות המקומית, קבועה בחוק הרשויות המקומית (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"ם 1980, וידועה ונחשבת כריבית גבוה מאד, אשר טומנת בחובה מרכיב עונשי של אי תשלום מס.
בעבר, עמדה ריבית זו על 0.75% לחודש קרי 10 אחוז לשנה, ואולם שיעורה הופחת ועומד היום על 0.5% לחודש (6 אחוז לשנה). יצוין כי תיקון זה נעשה בין היתר לאור קיומו של פער חקיקתי בלתי סביר ובלתי מידתי בין הריבית שנקבעה בחוק בגין חוב לרשות (10% כאמור) לריבית שנקבעה בגין חוב הרשות לנישום קרי החזר תשלום יתר שעמדה על 6%. עוות זה תוקן והריבית עומדת היום לפי חוק הרשויות המקומיות על 6% .
נושא ריבית רשויות מקומיות מגיע לפתחו של בית המשפט פעמים רבות.
לדוגמא, הרשויות המקומיות נוהגות להוסיפה על חיובים רטרואקטיביים המתייחסים לשנים עברו, תוך שהן מחשבות את שיעורי הריבית, החל מן המועדים ההיסטוריים לתשלום ולא ממועד הוצאת הדרישה בפועל. דבר זה מוביל בהכרח לסכומי ריבית אסטרונומיים. בעניין זה הפסיקה קבעה זה מכבר שלא ניתן לחשב את הריבית לאחור ויש להוסיפה רק החל מהמועד שנקבע לתשלום בעת הוצאת הדרישה. קביעה זו מבוססת בין היתר על הוראת סעיף 2 לחוק הרשויות המקומיות ולפיה "תשלום חובה שלא שולם תוך 30 ימים מהמועד שנקבע לשילומו, ישולם בתוספת תשלומי פיגורים" ואף על הרכיב העונשי המגולם בריבית זו, שכן אין להעניש נישום על אי תשלום חיוב רטרואקטיבי אשר למעשה בזמן אמת לא ידע עליו (כפוף כמובן לתום ליבו של הנישום).
לאחרונה הגיע נושא הריבית לבית המשפט בדיון בשאלת סמכות בית המשפט להפחית ריבית רשויות נוכח התמשכות הליכים בהשגה וערר על חיוב ארנונה.
בעניינם של הדר ורון יצחקי, התקיימו הליכים לביטול חיובי הארנונה שהושתו עליהם בעיריית רחובות, בטענה כי הנכס לא ראוי לשימוש (עת"מ 33534-04-21, יצחקי בר ואח' נ' עירית רחובות). ההליכים נמשכו על פני תקופה של 13 שנים, בה הצטברה ריבית על יתרת הארנונה בסכומים גבוהים מאד שהגיעו לכדי חצי מיליון ש"ח. העותרים טענו כי אין מקום להחיל עליהם ריבית עונשית בגין תקופה בה היו הליכים תלויים ועומדים בפני וועדת ערר לענייני ארנונה. לטענתם, בכל השנים בהם התנהלו הליכי השגה וערר, לא היה בנמצא כל חוב שהגיע המועד לשלמו ולכן לה היה מקום לדרוש ריבית בגינו. העירייה מצידה השיבה בין היתר כי אין בעובדה שההליכים בעניינם של העותרים התמשכו בכדי להצדיק ביטולה של ריבית הפיגורים ואף טענה כי לא מדובר בריבית עונשית אלא בריבית שהרשות המקומית חייבת לגבות לפי חוק הרשויות המקומיות.
בית המשפט קבע כי אכן אין בעצם נקיטת הליכי השגה וערר בכדי לגרוע מעצם החובה לשלם ריבית פיגורים, וכי העותרים נטלו סיכון מחושב עת בחרו שלא לשלם את החוב השנוי במחלוקת. עם זאת קבע בית המשפט שלא ניתן להתעלם מהתמשכות ההליכים בפני וועדת הערר. מדובר בפרק זמן בלתי סביר לכל הדעות, כאשר כפועל יוצא מכך, מרכיב הריבית מתוך כלל סכום החוב הוא משמעותי ביותר. בית המשפט סבר כי הדבר מצדיק הפחתת שיעור הריבית ועשה שימוש בסמכותו הטבועה תוך שהוא מפחית את ריבית הפיגורים ב- 40%!
פסק הדין מעורר סוגיות ושאלות אשר מרביתנו מתמודדים איתן עת אנו מנהלים הליכים מול הרשות המקומית. אמנם בידנו האפשרות שלא לשלם את יתרת החוב השנויה במחלוקת והרשות לא יכולה להפעיל הליכי גבייה מינהליים בגין יתרות אלה, ואולם יש לשים לב שמרוץ ריבית הפיגורים לא עוצר ולהתייעץ בעת קבלת החלטה.
פסק הדין מבורך, והוא מונע מצב שבו רשות מקומית תאריך בהליכים באופן לא סביר ותעשה שימוש ברכיב הריבית כקופת חיסכון מצטברת.