מוסקוביץ, אזרואל
  • דף בית
  • אודותינו
  • הישגים
  • תחומי פעילות
    • ארנונה
    • היטלי פיתוח
    • היטלי השבחה
    • חיובי מים וביוב
    • תובענות ייצוגיות
    • אשפה
    • שילוט
  • כתבו עלינו
    • תקשורת מקוונת
    • עתונות כתובה
  • פרסומים מקצועיים
    • מאמרים מקצועיים
    • מאמרים אקדמיים
  • ניוזלטר
  • הצוות שלנו
  • צור קשר
  • דף בית
  • אודותינו
  • הישגים
  • תחומי פעילות
    • ארנונה
    • היטלי פיתוח
    • היטלי השבחה
    • חיובי מים וביוב
    • תובענות ייצוגיות
    • אשפה
    • שילוט
  • כתבו עלינו
    • תקשורת מקוונת
    • עתונות כתובה
  • פרסומים מקצועיים
    • מאמרים מקצועיים
    • מאמרים אקדמיים
  • ניוזלטר
  • הצוות שלנו
  • צור קשר
הארנונה בשנת 2015 תתייקר ב- 0.75% בלבד
ראשי » הארנונה בשנת 2015 תתייקר ב- 0.75% בלבד

הארנונה בשנת 2015 תתייקר ב- 0.75% בלבד

מאת עו"ד עדי מוסקביץ ועו"ד טל יצחק אזרואל

הארנונה מתעדכנת מדי שנה לפי נוסחה אוטומטית, אשר בבסיסה מדד משוקלל של שיעור השינוי במדד המחירים לצרכן (מחצית) ושיעור השינוי במדד השכר במגזר הציבורי (מחצית). רשות מקומית שמבקשת להעלות את הארנונה באופן חריג, נדרשת לקבל את אישור שרי הפנים והאוצר. עד כאן – הכל מוכר וידוע.

בשל כך שבעשור האחרון האישורים החריגים ניתנו בסוף שנת הכספים וחלו רטרואקטיבית, הוחלט להקדים את לוחות הזמנים של הטלת הארנונה (מ- 1 בדצמבר ל- 1 ביולי). כתוצאה מכך התעורר הצורך לחשב את שיעור העדכון על בסיס מדדים מוקדמים יותר (מדדי חודש פברואר במקום מדדי חודש יולי). אלא שהמעבר למדדי פברואר, המושפעים מאוד ממגמות עונתיות, אמור היה לגרום לירידת הארנונה בשנת 2014 ללא כל הצדקה כלכלית אמיתית. התעורר אפוא הצורך לקבוע בשנת המעבר לחודשי המדידה החדשים, היא שנת 2015, שיעור עדכון המשקף את התייקרות המחירים הצפויה במשק.

השיעור שנקבע הועמד על 0.75% והוא משקף לדעתנו תוחלת ראויה של שיעורי ההתייקרות הצפויים במדד השכר ומדד המחירים לצרכן. בשל העיוותים בנוסחת העדכון, אשר גורמים להתייקרות מיותרת של הארנונה מזה שנים, נראה כי שיעור ההתייקרות בשנת 2015 ישקף לראשונה את השחיקה האמיתית בכוח הקניה של הארנונה והוא לא יהווה פיצוי יתר לשלטון המקומי.

הוודאות שנוצרה ביחס לשיעורי הארנונה בשנת 2015, תקל על הנישומים והרשויות כאחד לתכנן את צעדיהם. בהחלט מדובר בבשורה טובה.

צרו קשר
News
  • ת"א (י-ם) 59120-11-24 עירית ירושלים נ' יהורם קארשי (נבו, 23.8.2026)
    בית משפט השלום בירושלים נתן פסק דין חלקי בתביעת ארנונה בסך 537,835 ש"ח לשנים 2014-2019. התביעה נסבה על בית פרטי של כ-484 מ"ר, שאוכלס בשנת 2005 וחויב לראשונה בסוף שנת 2019. נקבע כי חיוב המחזיק בפועל, כשהנכס לא החליף ידיים, אינו חיוב רטרואקטיבי אלא חוב שהתקיים בזמן אמת. מועד ידיעת העירייה רלוונטי רק להתיישנות, בהסתמך על עע"מ 2330/21 התחנה המרכזית החדשה ועל ע"א (מחוזי י-ם) 205-05-25 שבתי. לפיכך חויבו הנתבעים בקרן חוב הארנונה לשנים 2018-2019. רכיב הריבית לא נכלל, ולפי עע"מ 802/22 יצחקי בר אין עוד לבית משפט השלום סמכות טבועה להפחית ריבית. טענת ההתיישנות לשנים הקודמות וטענת ההשתק נותרו להכרעה בפסק הדין הסופי.
  • ת"צ (ב"ש) 6915-12-25 ריטיילורס בע"מ נ' עיריית באר שבע (נבו, 26.8.2026)
    בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע דחה בקשה לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד עיריית באר שבע. הבקשה נסבה על גביית ארנונה ביתר בשנת 2025 מנכסים בסיווג מסחר באזור א'1. המבקשת טענה כי אישור השרים להעלאה חריגה ניתן לשנת 2024 בלבד. העירייה טענה כי האישור מיום 9.10.2024 אימץ מתווה מדורג לשנים 2024-2028 בשיעור 5.56% לשנה. נקבע כי סילוק על הסף הוא סעד חריג, וכי הוצגה תשתית לכאורית לעילה אישית ולנזק קונקרטי. גם קבלת פרשנות העירייה אינה מסיימת את הבירור, נוכח הפער הנטען בין התעריף שבצו ובין התעריף שנגבה בפועל.
  • עמ"נ (ב"ש) 7998-04-25 אחים אוזן חברה לבניה בע"מ נ' וועדה מקומית תכנון ובניה אילת (נבו, 24.8.2026)
    בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע דחה ערעור על החלטת ועדת הערר במחוז דרום בעניין הקלות במגרשים ברובע השדה באילת. הוועדה לא התערבה בשומות מכריעות שהעמידו את ההשבחה על 1,030,242 ש"ח ועל 1,380,435 ש"ח, בשוליות של 20%. נקבע כי שמאי מכריע אינו חייב לנמק את יחסו לכל עסקה, ואינו מוגבל לעסקאות או למתודות של הצדדים. עם זאת עליו לתת דעתו לעסקאות שהוצגו לו ולהציג את עקרונות הניתוח, והשמאי עמד בכך. ההסתמכות על עסקה שבוטלה מצויה בשיקול דעתו המקצועי. נתוני 140 יחידות הדיור מצויים כמעט בלעדית בידי המערערת, ובחירתה להציג שבעה צמדי עסקאות בלבד פועלת לחובתה.
  • ע"א (חי') 53247-01-26 רבני יפה נ' עיריית חדרה (נבו, 25.8.2026)
    בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל בחלקו ערעור בתביעה בגין אי-ביצוע עבודות פיתוח במגרשים בגבעת אולגה. היטלי הסלילה שולמו בשנת 1999, והסלילה לא בוצעה כשלושה עשורים. דחיית תביעת ההשבה אושרה, משמרוץ ההתיישנות מתחיל במועד התשלום ודוקטרינת העוולה הנמשכת אינה חלה. לעומת זאת נקבע כי לרשות מקומית חובת זהירות מושגית בפיתוח מקרקעין שבתחומה. עד סוף שנת 2015 חסתה העירייה תחת חריג שיקול הדעת המינהלי. משהצהירה שהפיתוח יושלם בשנת 2015, עברה לשלב הביצוע, ולא הסבירה את אי-העמידה ביעד. העירייה חויבה בפיצוי של 189,000 ש"ח לשנה בגין השנים 2016-2017, בסך כולל של 378,000 ש"ח.
  • ע"א (י-ם) 65534-02-26 מיכאל לויאן נ' עיריית ירושלים (נבו, 23.8.2026)
    בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערעור העירייה, וחייב בעל זכויות בנכס מסחרי במלוא חוב הארנונה לתקופה שבין 1.1.2005 ובין 14.8.2012. בעל הזכויות מסר לעירייה דיווח כוזב שלפיו המחזיקה בנכס היא אמו של השוכר, וצירף הסכם שכירות פיקטיבי. נקבע כי הודעה פיקטיבית אינה מוציאה את המשכיר מתחולת סעיף 326 לפקודת העיריות. משלא נמסרה הודעה אמיתית, הפך המשכיר מחזיק קונסטרוקטיבי, החב בארנונה לצד המחזיק בפועל. מרוץ ההתיישנות הושעה לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, עד שנודע לעירייה על הכזב ביום 11.2.2021. ההשעיה חלה גם על השנים 2009-2012, בשל הודעה כוזבת נוספת משנת 2012.