מוסקוביץ, אזרואל
  • דף בית
  • אודותינו
  • הישגים
  • תחומי פעילות
    • ארנונה
    • היטלי פיתוח
    • היטלי השבחה
    • חיובי מים וביוב
    • תובענות ייצוגיות
    • אשפה
    • שילוט
  • כתבו עלינו
    • תקשורת מקוונת
    • עתונות כתובה
  • פרסומים מקצועיים
    • מאמרים מקצועיים
    • מאמרים אקדמיים
  • ניוזלטר
  • הצוות שלנו
  • צור קשר
  • דף בית
  • אודותינו
  • הישגים
  • תחומי פעילות
    • ארנונה
    • היטלי פיתוח
    • היטלי השבחה
    • חיובי מים וביוב
    • תובענות ייצוגיות
    • אשפה
    • שילוט
  • כתבו עלינו
    • תקשורת מקוונת
    • עתונות כתובה
  • פרסומים מקצועיים
    • מאמרים מקצועיים
    • מאמרים אקדמיים
  • ניוזלטר
  • הצוות שלנו
  • צור קשר
הזרמת שפכי מפעל למערכת הביוב – "המזהם" ישלם?
ראשי » הזרמת שפכי מפעל למערכת הביוב – "המזהם" ישלם?

הזרמת שפכי מפעל למערכת הביוב - "המזהם" ישלם?

מאת נ. יאיר ממןן, עו"ד*

הגדלת תעריפי הביוב למפעלים בשל הזרמה של שפכים חריגים אינה בהכרח "גזירה משמים". ליווי מקצועי של ההליכים והחיובים החדשים יאפשר להתמודד עמם בהצלחה.

בעשור האחרון, לצד התשלומים ה"קלאסיים" לרשויות המקומיות הולכת ומתפתחת פרקטיקה מעניינת של גביית תשלומים נוספים - "ייעודיים" – הקשורים לאספקתם של שירותים מסוימים על-ידי הרשויות המקומיות. מדובר בחלק מתהליכים רחבים, שקטים אך נחושים, שהם חלק בלתי נפרד מתהליכים הידועים לנו כהפרטה וגלובליזציה.

כך הולכת ונבנית מערכת של חקיקה סביבתית חדשה המושתתת על העיקרון הידוע בשם: "המזהם משלם". הנימוק הנשמע מפיהן של הרשויות הינו כפול: הראשון, השגת "צדק חברתי" לפיו הגורם המזהם הוא שיישא בעלויות הטיפול בזיהום; השני, השגת התייעלות סביבתית באמצעות חיוב הגורם המזהם להפנים את עלויות הזיהום וכך להפחית את ייצור הזיהום עד למינימום הכלכלי האפשרי מבחינתו.

למעשה, שירותים שפעם היו אמורים להיות על חשבון הרשות המקומית, הופכים להיות שירותים בתשלום.

כך נקבעו כללים חדשים הנוגעים לשפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב וכך נדרשים לאחרונה מפעלים רבים לשלם עבור דיגום, ניטור וטיהור השפכים המוזרמים ממפעליהם. לעיתים, תוספת התשלום אותו נדרש המפעל לשלם עולה כדי פי 6 ויותר מתעריף אגרת הביוב הרגילה. לעיתים "המפעל" אינו אלא בית חולים או בית סוהר.

למעשה, תאגידי הביוב מוסמכים ל"גלגל" את העלות הנגרמת כתוצאה מהשפכים החריגים, זאת על פי נוסחה המשכללת את תוספת העלויות הקבועות והמשתנות של תפעול המט"ש בהתאם לערכים שנתגלו בשפכים.

גם כאן על בעלי המפעלים לעמוד על המשמר לבל ינצלו התאגידים כלי זה בלהיטות האופיינית להם להגדלת הכנסותיהם. שירותי הדיגום, הניטור והגבייה של התאגידים הם בדרך כלל שירותים מופרטים ויש לבדוק היטב כל חיוב המגיע למפעל "על כרעיו ועל קרביו", החל מכשירותו של הדוגם, הליך ביצוע הדיגום, פרטי הדיגום וממצאיו וכלה ביישומן של הפרוצדורות המשפטיות הנדרשות על פי הכללים להגדלת התעריף. ברוב הפעמים ישנו קשר ישיר בין שיטת הדיגום, המקום והזמן בה בוצעה לבין תוצאות הדיגום, ובפרט במקרים המצויים בתחום האפור. גם מהבחינה המשפטית ויישום הוראות הכללים, שכן לא כל ממצא חריג מוביל בהכרח להגדלה של תעריף שירותי הביוב. יש לבדוק בעיון את יישומה של הנוסחה להגדלת התעריף בהתאם לכללים ולממצאי הבדיקה בשטח. יש לבדוק נקודות השקה בין חוקים אחרים להגנת הסביבה או רישוי עסקים, אשר לפעמים מציעים פתרונות אחרים.

נציין כי לשיטתנו קיימת בעיה משפטית מובנית בשיטת הקנסות שקבעה רשות המים על שפכים באיכות ירודה. עניין זה ראוי למאמר נפרד.

*הכותב הוא מומחה לתשלומי חובה לרשויות המקומיות, סיים לימודי שמאות מקרקעין ובעל רישיון לעריכת דין במדינת ניו-יורק.

 
צרו קשר
News
  • ת"צ (חי') 25737-12-25 אילן מירילאשוילי נ' עיריית אור עקיבא (נבו, 26.6.26)
    בית המשפט אישר הסתלקות מתוגמלת מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה הטלת כ-15 עיקולי בנק מקבילים בגין אותו חוב אגב חיוב אגרת עיקול בעבור כל אחד מהם. במסגרת ההסדר התחייבה העירייה למתווה גבייה מדורג, ובו צמצום מספר העיקולים בסבב הראשון לחמישה בנקים. נקבע כי ההליך הניב תועלת עתידית לציבור החייבים, ואושרו גמול בסך 1,500 ש"ח ושכר טרחה בסך 12,500 ש"ח.
  • עמ"נ (ת"א) 82356-11-25 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב נ' זוהר ברנט ואח' (נבו, 25.6.26)
    בית המשפט דחה ערעור על אופן חישוב הפטור מהיטל השבחה בפרויקט תמ"א 38 במסלול חיזוק, ואישר מימוש גמיש של התמריץ בין מפלסים שונים. נקבע כי אין מדובר בניוד אסור בין תמריצים, אלא באופן מימושו של תמריץ אחד שהיקפו אינו שנוי במחלוקת. סעיף 11 לתמ"א 38 והוראת הפטור שבסעיף 19(ב)(10)(ב) לתוספת השלישית עוסקים בהיקף הזכויות ולא במיקומן הפיזי במבנה, ולכן פרשנות ועדת הערר סבירה ואין להתערב בה.
  • עמ"נ (י-ם) 74829-11-25 ג'וינט ישראל נ' מנהל הארנונה של עיריית ירושלים (נבו, 24.6.26)
    בית המשפט קיבל ערעור על שינוי סיווג מבנה המטה מ"סיווג 20" הכולל הקדשות ל"סיווג 2" של משרדים ומסחר, שהגדיל את החיוב פי 3.2 בלא שינוי בפעילות. נדחתה עמדת מנהל הארנונה שלפיה אין הקדש בהיעדר שטר הקדש, שכן המערערת התאגדה בשנת 1974 מכוח פקודת ההקדשות לצרכי צדקה, ואין להחיל עליה את חוק הנאמנות, התשל"ט–1979, שנחקק אחריה. נקבע בין היתר כי חברה לתועלת הציבור הרשומה אצל המפקח על ההקדשות היא הקדש, ושטר הקדש אינו נדרש, מה גם שהמערערת הוקמה לפי הדין הקודם.
  • ת"צ (מרכז) 41897-06-22 טארק חרזאללה נ' יוסף אג'באריה (נבו, 23.6.26)
    בית המשפט נעתר לבקשת צד שלישי לעיין בתיק בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד תאגיד המים מי עירון, אף שהדיון בתיק הסתיים. נקבע כי התאגיד, שהתנגד לעיון, לא הצביע על טעם ממשי המצדיק את מניעתו. התאגיד רשאי להגיש עד 1.7.2026 עותקים מושחרים של כתבי הטענות בלא שמות הצרכנים, ואם לא יוגשו — ייפתח התיק לעיון ביום 2.7.2026.
  • רע"א 88373-02-26 טי.אפ.סי. למסחר ותעשייה בע"מ נ' בית המכס אשדוד (נבו, 23.6.26)
    בית המשפט העליון קיבל ערעור על הוצאת מסמכים מתיק הראיות בשל אי-גילוים. נקבע כי תקנות 57–58 לתקנות סדר הדין האזרחי הפכו את הגילוי והעיון לחובה אוטומטית, אך אין בכך כדי לפגוע בחופש הצדדים להסכים, במפורש או במשתמע, לוותר על ההליכים. משאף צד לא קיים אותם, ראה בית המשפט ויתור הדדי ולא הפעיל את הסנקציה שבתקנה 60. נקבע כי צד המבקש לכבול את יריבו לרשימת מסמכים חייב לעמוד על קיום ההליך.