מאת עו"ד עדי מוסקוביץ ועו"ד טל יצחק אזרואל
מוסקוביץ, אזרואל – עורכי-דין
היטלי פיתוח הם תשלומי חובה המוטלים על בעלי נכסים לצורך מימון תשתיות עירוניות מסוג כבישים ומדרכות (סלילת רחובות), תיעול ושטחים ציבוריים פתוחים (שצ"פ). ביסוד שיטת ההיטלים עומדים עקרונות ברורים, אך הפרקטיקה של הטלתם וגבייתם בשני העשורים האחרונים מעוררת קשיים ניכרים.
בבסיס היטלי הפיתוח עומד הרעיון הפשוט – בעלי נכסים משלמים עבור כלל התשתיות שמשרתות אותם ברשות המקומית בה מצוי הנכס. התשלום אינו עבור תשתית ספציפית, אלא עבור כלל התשתיות בעיר או באזור. מחיר ההיטל הינו תעריף אחיד וממוצע למטר רבוע של קרקע או בנוי. לעיתים כשמדובר בנכסים שלא למגורים, חיוב הבנוי יעשה לפי נפח ולא לפי מטר רבוע.
עיקרון מרכזי בשיטה הוא חד-פעמיות ההיטל. כלומר, היטל משולם פעם אחת בלבד עבור כל שטח קרקע ושטח בנוי. ברגע ששולם היטל בגין שטח מסוים, לא ניתן לגבות בגינו היטל נוסף, גם אם בוצעו עבודות פיתוח נוספות באזור. זאת במקביל לעקרון כיסוי העלויות – היטלי פיתוח נועדו לכסות את עלות הקמת התשתיות בלבד ולא מעבר לכך.
שיטת ההיטלים מבוססת על מודל דו-שלבי: עילת חיוב ראשונית מתגבשת בעת הקמה לראשונה של תשתית המשרתת את הנכס, ועילת חיוב משלימה מתגבשת בעת תוספת בנייה ורק על הבניה המשלימה. עקרונות אלה משתקפים בחוקי העזר העירוניים, שקובעים את החבות, מעגנים את חד-פעמיות ההיטל, ומגדירים את מועד התגבשות החיוב.
חוקי העזר קובעים גם "צמתי גבייה" – מועדים שבהם ניתן לגבות היטל שכבר התגבש, כמו בעת קבלת היתר בנייה או לפני העברת זכויות בנכס. אולם, לאחרונה קיימת נטייה בעייתית לראות בצמתים אלה הזדמנות ליצירת חיובים חדשים ולא רק אמצעי לגביית חוב שכבר קיים במערכת או חוב בגין עילה טרייה שמימוש הזכות בדרך של מכר או שינוי יעוד הקדים באופן מקרי את תהליך הפקת החיוב בגין אותה עילה.
אמנם חוקי העזר ההיטלים מזכירים אפשרות להוציא חיוב שטרם נדרש ולגבותו בעת מימוש בדרך של מכר, אך הכוונה היא לחיוב שכבר התגבש והרשות טרם הספיקה להוציא לגביו דרישת תשלום, ולא ליצירת חיוב חדש על בניה וקרקע באזורים המפותחים זמן רב, כזה שפוגש את המוכר בהפתעה דקה לפני שהוא מקבל אישור להעברת זכויות המרשות המקומית. כפי שיוסבר מיד, פרשנות המתירה לרשות להחליט מתי היא גובה את ההיטלים ללא קריטריונים אחידים, קבועים וברורים, היא מתכון לצרות, להפרת זכויות ולפגיעה בכלכלה. דחיית גביית היטלי פיתוח למועד מאוחר כמו מכירת נכס או תוספת בנייה יוצרת שורה של בעיות.
ראשית, היא פוגעת בעקרון האחידות – דחיית תשלום חובה כמוה לעיתים כביטולו בפועל, ומי שמשלם מאוחר נהנה מיתרון כלכלי משמעותי. כידוע, תשלום כיום ותשלום בעוד עשור הוא סכום שונה לאור עיקרון ההיוון בריבית. שנית, בהיעדר קריטריונים ברורים לדחיית גבייה, נפתח פתח לשרירותיות, העדפת מקורבים ואפליה בין נישומים.
דחיית הגבייה גם יוצרת נזק ראייתי משמעותי, שכן לאחר שנים רבות קשה מאוד לאמת ביצוע עבודות פיתוח ותשלומים היסטוריים, לרבות תשלומי חלף היטלים בדרך של ביצוע עצמי או תשלום לגורם מפתח (ולא לרשות המקומית). יתרה מכך, הדחייה עלולה להוביל לאובדן מוחלט של אפשרות הגבייה, למשל במקרים של העברת בעלות כפויה בהליכי פירוק וכינוס נכסים. על פי הפסיקה לא ניתן לגבות מהקונה את מה שלא נגבה מהמוכר.