השופט שתפס את העיקרון: לא ניתן "להתעורר" אחרי שנים ולדרוש היטלי פיתוח שנשכחו

מאת עו"ד עדי מוסקוביץ ועו"ד טל יצחק אזרואל

מעשה במועצה האיזורית בוסתאן אלמרג' שיום בהיר אחד הטילה עיקולים על אזרח שלטענתה ביצע תוספת בניה בשנת 2001, שהחיוב בגינה הופק לטענתה בשנת 2004. לטענת המועצה, מעולם לא שולמו היטלים בגין תוספת הבנייה.  (עת"מ 8231-02-13 זועבי נ' מועצה איזורית בוסתאן אלמרג').

העותר טען כי הוא שילם את ההיטל ומכל מקום מדובר בחוב התיישן וככזה הוא אינו בר גביה. המשיבה טענה מנגד שהעותר אינו יכול לאחוז בחבל משני קצותיו – מחד לטעון כי שילם ומאידך לטעון להתיישנות. הוסיפה וטענה המועצה כי היא ניסתה לגבות את החוב בדרך של משלוח התראות ולכן "איפסה" את מרוץ ההתיישנות מספר פעמים.

השופט דני צרפתי מבית המשפט המחוזי בנצרת קיבל את העתירה והורה על מחיקת החוב מספרי העיריה. הנימוקים בהם אחז בית המשפט הם אותם נימוקים שמועלים תדיר בניסיון להדוף חיובים מאוחרים בהיטלי פיתוח "שנשכחו".

כך למשל נפסק כי משהעותר ביצע בניה בגינה קיבל היתר בניה, הרי שנוצרת לכל הפחות חזקה כי היטלי הפיתוח שולמו במלואם, זאת בהתבסס על סעיף 145 (ד) לחוק התכנון והבניה. עוד נפסק, כי במשלוח התראות אין כדי לגבור על טענות שיהוי והתיישנות וכי יש צורך בפעולות גבייה ממשיות בכדי לאפס את מרוץ ההתיישנות כפי שביקשה המועצה לעשות.

השופט צרפתי הוסיף כי טענת פרעתי וטענת ההתיישנות אינן סותרות זו את זו, שכן "העותר טוען כיום ומשחלפו שנים כה ארוכות מאז בנה את תוספת הבנייה, כי אין בידו אסמכתה לתשלום בגין ההיטל, ככל שדרישה בנדון הוצגה בפניו. בהשלמה לאמור טוען העותר, כי ככל שיוכח שנותר חיוב כאמור, עסקינן בחיוב ודרישה שהתיישנו."

הקביעה העקרונית והחשובה ביותר בפסק הדין היא זו שבתי משפט רבים במחוז תל-אביב והמרכז סבו סביבה "מבלי לקרוא לה בשמה". נפסק כי הרשות המקומית אינה יכולה להוציא את החיוב בהיטל פיתוח בכל מועד שתמצא לנכון וכי עליה להוציאו תוך פרק זמן סביר ממועד התגבשותו, כאשר ממועד זה סופרים את מרוץ ההתיישנות. מפאת חשיבות הדברים נביאם בשלמותם:

"זאת ועוד, כאן המקום להפנות באשר לחובתה של רשות לשגר דרישה בגין חיוב בהיטל תוך זמן סביר ממועד ביצוע עבודות הבנייה נשוא הדרישה. חובה זו נועדה בין השאר על מנת שלא להעניק בידי הרשות כלי באמצעותו תתמרן את מועד הדרישה, כך שהחיובים והתביעות בגין אלה יוטלו שנים רבות לאחר מועד ביצוע העבודות המקימות אותן ובכך גם להאריך באופן מלאכותי את תקופת ההתיישנות לגבי חיובים אלו. ראה עפר שפיר, אגרות והיטלי פיתוח ברשויות המקומיות (הוצאת "נבו", מהדורה שנייה), עמ' 466.

בנדון להדגיש כי דרישת החיוב היא בעלת מעמד מהותי ושבלעדיה לא יקום החיוב. בענייננו ומשלא הוצגה הדרישה המפורטת, כפי שציינתי, אף עולה ספק באשר לגיבוש החיוב בהיטל כשלעצמו.

בזיקה לחובה המפורטת גם נקבע, כשהדבר רלבנטי לדיוננו בהמשך, כי מרוץ תקופת ההתיישנות לענין חוב היטלים ימנה מהמועד הראוי לשיגור הודעת הדרישה. המועד הראוי יקבע בכל מקרה ומקרה על פי המועדים הקבועים בחוק העזר הרלבנטי או על פי הזמן הסביר לשיגור ההודעה, שאינו עולה על מספר חודשים."

בית המשפט החיל באותה נשימה את דוקטרינת השיהוי על בסיסה ניתן לבטל חיוב שטרם התיישן, אם החיוב הושת תוך פרק זמן בלתי סביר מהמועד "הראוי". את פסק הדין חתם השופט צרפתי בסעד הנכון – מחיקת החוב מספרי הרשות המקומית. גם צעד זה הינו סעד לא שגרתי. אמנם בתי משפט אחרים קבעו כי הם יכולים לאסור על גביית חוב שהתיישן באמצעים מנהליים, לאסור על גבייתו בדרך של מניעת אישור לטאבו (אמצעי גביה פאסיביים) ולדחות תביעות משפטיות שיוגשו, אולם הם אינם מוסמכים להורות על מחיקת החוב מהספרים. תוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת, שכן ברור שחוב שאין אפשרות לגבותו דינו להימחק וצדק אפוא השופט צרפתי שהורה על מחיקתו.

כאן המקום לציין כי פסק הדין בעניין בוסתן אל מרג' אינו חריג, אולם הוא הראשון שאוחז ממש את השור בקרניו. בתי המשפט במחוז תל-אביב והמרכז למדו זה מכבר כי השתה מאוחרת של חיוב בהיטלי פיתוח עלולה להיחשב כנגועה בהתיישנות ושיהוי, תוך שהם מותחים ביקורת נוקבת על התנהלות הרשויות במקרים דומים. פסק הדין הנוכחי עושה צעד אחד קדימה, שכן הוא מגדיר כראוי את החובה להשית חיובים בהיטלי פיתוח בהזדמנות הראשונה ולפני שנגרמים נזקים ראייתיים. פסק הדין משלב מספר מבחנים תוך שהוא עושה בהם שימוש מידתי וראוי שהחלתו מתיישבת עם עקרון השוויון וחובתה של הרשות לפעול בתום לב. יחד עם זאת, בבתי המשפט במחוז חיפה התפתחה פרקטיקה שיפוטית הפוכה ובעייתית ביותר, הגורסת כי ניתן להתחשבן עם בעלי נכסים ביחס להוצאות פיתוח במשך פרקי זמן של עשרות שנים. ביקורת נוקבת על פסק דין כזה כתבנו במאמרינו על פסק הדין בענין עת"מ 3411-05-12 טכנולוגית להבים בע"מ נ' עיריית נהריה (קישור למאמר לחץ כאן), עליו לא הוגש לבסוף ערעור לבית המשפט העליון.