בג"ץ 4649/24 התעוררות בירושלים (ע"ר) נ' שר הפנים (נבו, 29.1.2025)
עתירה בעניין תיקון תקנות ההנחה בארנונה בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". העותרת טענה כי תגמולי המילואים המוגדלים ששולמו לחיילי מילואים בעקבות המלחמה העלו את הכנסתם מעל לרף הזכאות להנחה בארנונה, ובכך פגעו בהם. בעקבות העתירה פורסמו תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) (הוראת שעה), התשפ"ה-2024, המאפשרות לרשויות מקומיות להחליט כי תגמולי מילואים לא יובאו בחשבון בחישוב ההכנסה לצורך הנחה בארנונה לשנים 2024-2025. העתירה נמחקה לאחר התיקון והעותרת זכתה להוצאות בסך 15,000 ₪.
ת"א (חי') 36267-10-20 עיריית נהריה נ' אפיקי אס.אי.ג'י (ישראל), נכסים בע"מ (נבו, 27.1.2025)
תביעה לתשלום היטל השבחה בגין תכנית משביחה משנת 1999. בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי על הנתבעות לשלם היטל השבחה בסך 6,114,305 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. נקבע כי למרות שהנתבעות לא היו בעלות הנכס בעת אישור התכנית המשביחה, התחייבותן בהסכם רכישה לתשלום היטל השבחה מחייבת אותן, וכי מכתבי הנתבעות המבקשים דחיית מועד התשלום מהווים הודאה בחוב המונעת טענת התיישנות. כן נקבע כי אין "נימוקים מיוחדים" להפחתת ריבית הפיגורים
ע"א 7742/20 גל אקוקה נ' עיריית תל אביב (נבו, 30.1.2025)
בית המשפט העליון דן בערעור על פסק דין שקיבל תביעת עיריית תל אביב להצהיר על זכויות בעלות בנכס בהרצליה לצורך גביית חוב ארנונה ומים מהמערער. העירייה, שזכתה בעבר בתביעה לתשלום חוב ארנונה ומים בסך כ-420,000 ₪, גילתה בהליכי הגבייה כי קיים פסק דין הצהרתי שניתן בתביעת בנק אוצר החייל, הקובע כי למערער מחצית מהזכויות בנכס שרשום על שם אשתו. העירייה ביקשה להסתמך על קביעה זו כדי לאפשר לה לגבות את החוב ממחצית הזכויות בנכס. השאלה המרכזית הייתה האם העירייה, שלא הייתה צד להליך הקודם, יכולה להסתמך על הקביעות שנקבעו בו. בית המשפט העליון קבע כי אף שבדרך כלל לא ניתן לעשות שימוש בהשתק פלוגתא על ידי מי שלא היה צד להליך הקודם ("השתק פלוגתא לא-הדדי התקפי"), במקרה זה מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת: העירייה לא המתינה בכוונה לתוצאות ההליך הקודם, אין קביעות סותרות בעניין הבעלות בנכס, ואין פגיעה בשוויון בין הצדדים. לפיכך נקבע כי המערער זכאי להירשם כבעל מחצית הזכויות בנכס, והעירייה רשאית לפעול למימוש חובה מזכויות אלה. הערעור נדחה ברובו, בכפוף להבהרה כי למערער רק מחצית מהזכויות בנכס.
עמ"נ (ב"ש) 24698-01-24 הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד נ' אם.סי.איי.אם.אר.סי. אחזקות 2014 בע"מ (נבו, 29.1.2025)
בית המשפט לעניינים מנהליים (השופט י' עדן) קיבל ערעור של הוועדה המקומית על החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה שביטלה שומה חדשה שהוציאה הוועדה המקומית. המחלוקת נסבה על פרשנות סעיף 14(ו) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, המאפשר לוועדה המקומית לשנות שומה בשל טעויות בפרטי המקרקעין, הנתונים הפיזיים, התכניות החלות או הזכויות שיש לחייב במקרקעין. בשומה המקורית, השמאי חישב את זכויות הבניה במצב הקודם בהתבסס על היתר בניה שני שהיה קיים. לאחר שהתברר כי היתר זה פקע עוד בשנת 2009, הוציאה הוועדה שומה חדשה שחישבה את זכויות הבניה במצב הקודם בהתעלם מההיתר שפקע, כאילו מדובר במגרש ריק. ועדת הערר קבעה שהוועדה לא הייתה רשאית להוציא שומה חדשה מכיוון שהטעות אינה נכנסת לגדר הטעויות המותרות לתיקון לפי סעיף 14(ו). בית המשפט קיבל את עמדת הוועדה המקומית וקבע כי טעות בזכויות הבניה, לרבות טעות הנובעת מפקיעת היתר בניה, נכללת בגדר הטעויות המאפשרות תיקון שומה לפי סעיף 14(ו), שכן מדובר בטעות טכנית שאינה קשורה לעבודתו המקצועית של השמאי. בית המשפט הדגיש כי תפקידו של שמאי מקרקעין הוא לשום את שווי הזכויות, אך הקביעה בדבר קיומן או העדרן של זכויות בניה והיתרי בניה אינה חלק ממומחיותו המקצועית. כתוצאה מכך, בוטלה החלטת ועדת הערר והשומה החדשה נותרה בתוקף.
ת"א (ת"א) 15211-09-20 ד. רוטשטיין – חברה לבניה ונכסים בשרון בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (נבו, 29.1.2025)
בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעה להשבת כ-2.7 מיליון ₪ ששולמו לרמ"י כ"החזר קדם פיתוח". במרכז פסק הדין עמדה שאלת סמכותה של רמ"י לגבות מיזם תשלומי "החזר קדם פיתוח" מעבר להיטלי הפיתוח הקבועים בחוקי העזר של הרשות המקומית. התובעת טענה שהסמכות לגבות היטלי פיתוח מצויה בידי המועצה האזורית בלבד בהתאם לסעיף 68(א) לצו המועצות המקומיות. עוד נטען שרמ"י אינה מוסמכת לגבות תשלומים מעבר לקבוע בחוקי העזר, בהסתמך על הלכת עע"מ 2314/10 עיריית ראש העין נ' אשבד נכסים בע"מ. רמ"י טענה מנגד שמדובר בהוצאות פיתוח נוספות שאינן נכללות בחוקי העזר, ושהוסכמו במפורש בהסכמי הפיתוח. לטענתה, במקרים בהם אין בידי הרשות המקומית לפתח את מגרשי התכנית באמצעות קופת הפרויקט לבדה, נהוג לעגן בהסכמי הפיתוח מנגנון לפיו רמ"י מסייעת למועצה באמצעות מתן קדם מימון וביצוע פיתוח באמצעות הוצאות פיתוח ולא רק אגרות והיטלים. בית המשפט הכריע בתיק על בסיס תחולתה של החלטת מועצת מקרקעי ישראל 1285 על העסקה (ולא החלטה 1470 המאוחרת יותר), וקבע כי התובעת, שנכנסה בנעלי המושב המקורי, הייתה כפופה לכל התנאים שנקבעו בהסכם המקורי, לרבות ההתחייבות לשאת בהוצאות הפיתוח הנוספות. התביעה נדחתה והתובעת חויבה בהוצאות משפט בסך 100,000 ₪ בתוספת מע"מ.
עמ"נ 65861-01-24 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' הוד הבירה פרויקטים בע"מ (נבו, 30.1.2025)
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור של הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים על החלטת ועדת הערר בעניין היקף הפטור מהיטל השבחה לפי סעיף 19(ב)(10) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה. במוקד הדיון עמדה השאלה האם היקף הפטור מהיטל השבחה בגין היתר שניתן מכוח תכנית מפורטת שהוכנה לפי תמ"א 38 (תכנית 10038) נקבע לפי היקף הזכויות בתמ"א 38 במועד אישור התכנית המפורטת או במועד מתן ההיתר. בית המשפט קיבל את עמדת ועדת הערר וקבע כי היקף הפטור נקבע לפי הזכויות בתמ"א 38 במועד מתן ההיתר (לרבות תיקון 3א), גם כאשר ההיתר ניתן מכוח תכנית מפורטת. נקבע כי הוראת הפטור שבחוק היא במעמד נורמטיבי גבוה יותר מתמ"א 38, ותכליתה להשוות את היקף הפטור בין היתרים שניתנים ישירות מכוח תמ"א 38 לבין היתרים שניתנים מכוח תכניות מפורטות שהוכנו על פיה. הערעור נדחה והוועדה המקומית חויבה בהוצאות בסך 10,000 ₪.
עמ"נ (מרכז) 39284-01-23 מקמל נ' מנהל הארנונה פתח תקווה (נבו, 30.1.2025)
ערעור על החלטת ועדת ערר לארנונה שדחתה ערר על הסף בשל איחור בהגשתו. במסגרת הסכמה דיונית קודמת, שקיבלה תוקף של פסק דין, נקבע כי המערערים יגישו את הערר תוך 21 יום. הערר הוגש באיחור של 44 ימים, והמערערים טענו כי מדובר בכשל טכני בלבד. בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי עמידה במועדים להגשת ערר ארנונה אינה עניין טכני אלא תנאי מהותי לקיום הזכות לתקוף את החיוב. במיוחד כאשר ההארכה המקורית ניתנה לפנים משורת הדין, והמערערים העלו הסברים שונים לאיחור שנמצאו בלתי אמינים. נפסקו הוצאות בסך 10,000 ₪.
ת"א (י-ם) 14283-05-24 קרוליין הכהן נ' עיריית ירושלים (נבו, 3.2.2025)
תביעה להשבת כספים שנגבו בהליכי הוצאה לפועל. בשנת 2009 הגישה העירייה תביעה על סך 36,694 ₪ בגין היטלי סלילה. בשנת 2015 גבתה העירייה 96,599 ₪ בהליכי הוצל"פ, למרות שהתובעים הגישו ערעור על דחיית בקשת רשות להתגונן. הערעור התקבל בספטמבר 2015, ובשנת 2017 העירייה ביקשה למחוק את התביעה המקורית. בית המשפט דחה את טענת העדר סמכות עניינית וקבע כי העילה הנזיקית ועילת עשיית עושר בנוגע להליכי הגביה התיישנו (מאז 2015), אך העילה להשבת היטלי הסלילה לא התיישנה שכן מועד תחילת ההתיישנות הוא מיום מחיקת התביעה המקורית ב-2017. נקבע כי כל עוד התנהל ההליך המקורי לא היה בידי התובעים כוח תביעה קונקרטי לעניין החיוב עצמו.
ת"א (ת"א) 47375-11-19 פי גלילות מסופי נפט וצנורות בע"מ נ' דיסקברי רכב ציוד ואחזקות בע"מ (נבו, 3.2.2025)
דיון בחיוב שוכר בהיטלי השבחה שהוטלו בעקבות תב"ע מתכלה שהתירה שימושים מסחריים במתחם. העירייה דרשה היטלי השבחה בסך כולל של כ-72 מיליון ₪ (כ-25 מיליון ₪ לתקופה ראשונה 2013-2018 וכ-45 מיליון ₪ לתקופה שנייה 2018-2023). התובעת שילמה את מלוא הסכום במאי 2020, כשבהמשך הופחת החיוב לתקופה השנייה בכ-20 מיליון ₪.
בית המשפט קבע כי השוכרת חבה במלוא היטלי ההשבחה. זאת מאחר שההסכם קבע במפורש את חובת השוכרת לשאת בהיטלים, והדבר קיבל ביטוי בדמי שכירות מופחתים. נקבע כי אף שהצדדים לא צפו את גובה החיוב המדויק, הם צפו את עצם הסיכון בחיוב בהיטל השבחה. בנסיבות אלו אין תחולה לדיני הסיכול או הטעות המשותפת. עם זאת, בהינתן שמדובר בסכום גבוה שטרם הפך לחלוט ושקיימות טענות ראויות להישמע בערר, קבע בית המשפט כי בשלב זה די בהפקדת ערובה בסך 7.5 מיליון ₪, כאשר יתרת הסכום תשולם רק לאחר שיהפוך לחלוט.
ע"א (מרכז) 3396-12-24 יוסף פריג' נ' עיריית נתניה (נבו, 6.2.2025)
בית המשפט המחוזי דחה ערעור על חיוב בהיטל סלילת מדרכה. העירייה חייבה את המערער בהיטל בגין סלילת מדרכה שבוצעה בשנת 2008. הערעור נדחה ברובו, למעט קביעה אחת לפיה העירייה הייתה צריכה לחייב מלכתחילה רק את חלקו היחסי של המערער בהיטל (ולא את מלוא הסכום) מאחר שהייתה בעלת זכויות נוספת במקרקעין. נקבע כי טענות המערער בדבר קיומה של מדרכה קודמת משנות ה-80' וביצוע תיקונים בלבד בשנת 2008 לא הוכחו. כמו כן נדחתה טענת השיהוי שהעלה המערער מאחר שהעיכוב בקבלת דרישות התשלום נבע ממחדלו באי עדכון כתובתו במשרד הפנים. המערער חויב בהוצאות בסך 6,000 ₪.
ע"א 74189-12-24 אייל ליפקיס נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה (נבו, 9.2.2025)
בית המשפט העליון דן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית המשפט המחוזי. בהליך המקורי תבע המבקש את הועדה המקומית בעניין הסכם פשרה שעסק בזכויותיו במקרקעין בבית העלמין סגולה. הועדה המקומית הגישה תביעה שכנגד לחיוב המבקש בדמי שימוש ראויים בגין שימוש בשטחים השייכים לעירייה, הקמת מבנים בלתי חוקיים והשכרתם לצדדים שלישיים. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המבקש וקיבל את התביעה שכנגד, וחייב אותו לשלם 284,901 ₪ בתוספת 30,000 ₪ הוצאות. המבקש הגיש ערעור וביקש לעכב את הביצוע, אך בקשתו נדחתה כשלא הוכיח שהתשלום המיידי יגרום לו נזק בלתי הפיך וחויב בהוצאות נוספות של 5,000 ₪.
עע"מ 69337-09-24 עיריית ראשון לציון נ' צפי פרופיל-חן (1983) בע"מ (נבו, 10.2.2025)
בית המשפט העליון דן בערעור העירייה על פסק דין בתובענה ייצוגית. העירייה חזרה בה מהערעור לאחר הערות בית המשפט בדיון קדם הערעור. הצדדים הסכימו שההשבה לחברי הקבוצה תתבצע באמצעות זיכוי בשוברי הארנונה לחודשים מאי-יוני 2025 (במקום בשוברים השנתיים לשנת 2024 כפי שנקבע בפסק הדין המקורי). הערעור נדחה ללא צו להוצאות.
עמ"נ (מרכז) 54261-06-24 איליי ואורין השקעות בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה ראש העין (נבו, 7.2.2025)
בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטת ועדת ערר שאימצה שומה מכרעת בעניין היטל השבחה. השמאי המכריע קבע שההשבחה עומדת על 12,015,540 ₪, וקבע שאין להפחית מסכום זה עלויות חניה תת-קרקעית מאחר שעלויות אלה כבר מגולמות במחיר העסקה במקרקעין. בית המשפט אישר את החלטת ועדת הערר שלא לסטות מקביעת השמאי המכריע בעניין זה. המערערות חויבו בהוצאות בסך 7,500 ₪.
עמ"נ (ב"ש) 49512-11-24 הועדה המקומית לתכנון ובניה אשקלון נ' רכבת ישראל בע"מ (נבו, 4.2.2025)
בית המשפט לעניינים מנהליים נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים, לפיו רכבת ישראל תשלם לועדה המקומית אשקלון סך של 625,000 ₪ לסילוק מלא של חוב היטל השבחה בגין מתחם הדיפו באשקלון.
בר"ם 7560/22 קיבוץ שדה נחמיה ו-16 אחרים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל עליון (נבו, 12.2.2025)
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת שדחה ערעורים על החלטת ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה במחוז צפון. במוקד ההליך עמדה שאלת חיוב הקיבוצים בהיטל השבחה במסגרת הליכי שיוך זכויות על-פי החלטה 751 של רמ"י. בית המשפט העליון (מפי השופטת ברק-ארז ובהסכמת מ"מ הנשיא עמית והשופטת וילנר) דן בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פיה, וקיבל את הערעור. נקבע כי אין לחייב את הקיבוצים בהיטל השבחה משום שלא התקיים יסוד ההתעשרות שהוא תנאי-בלעדיו-אין להטלתו. הודגש כי תרומתה הפוטנציאלית של החלטה 751 ליציבות הכלכלית של הקיבוץ אינה מהווה תחליף להתעשרות קונקרטית מן הסוג שנבחן במסגרת שומות לצורך היטל השבחה. נקבע כי הקיבוצים לא יכלו לממש את שינוי הייעוד של המקרקעין ללא שינוי של הסכמי החכירה, ובמקרה דנן – גריעה של חלק מן המקרקעין מהסכם החכירה, תוך חתימה של הסכם חדש בין רמ"י לבין חברי הקיבוץ.
עמ"נ (י-ם) 46052-09-24 מופיד אבו זהרייה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (נבו, 9.2.2025)
בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטת ועדת ערר שהתאימה שומת היטל השבחה לערכי שווי שנקבעו בהחלטה קודמת ("הלכת זגל"). המערער טען כי לא היה מקום להתערב בשומה המכרעת ולהתאימה להלכת זגל, וכן טען לטעויות ביישום ההלכה ובחישוב הפחתות שונות מסכום ההשבחה. בית המשפט קבע כי ועדת הערר הייתה רשאית להתאים את השומה להלכת זגל, שכן זו משקפת מסד נתונים מהימן יותר ומקדמת שוויון בשומות. נדחו גם טענות המערער לעניין ההפחתות השונות, שכן עלויות ההריסה כבר גולמו בשומה, ולא הוכח כי לא ניתן לממש את מלוא הזכויות. המערער חויב בהוצאות בסך 10,000 ₪.
עע"מ 70125-01-25 עיריית תל אביב יפו נ' וויי בוקס יד לבנים (2015) בע"מ (נבו, 11.2.2025)
בית המשפט העליון קיבל בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית המשפט המחוזי. העירייה והוועדה המקומית טענו כי במסגרת עריכת שומת היטל השבחה התגלה שהיתרי הבניה שאושרו אינם חוקיים בשל חריגה של כ-550 מ"ר מהשטחים המותרים לפי תמ"א 38. נקבע כי ההיתרים שהונפקו ב-2.2.2025 לא ימומשו עד להחלטה אחרת, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך חצי מיליון ₪ והתחייבות עצמית של העירייה והוועדה המקומית.
תא (ת"א) 40243-05-23 עיריית גבעתיים נ' ש.מ. שווקים בע"מ (נבו, 13.2.2025)
בית משפט השלום בתל אביב-יפו דן בתביעת עיריית גבעתיים לתשלום חוב ארנונה בסך 285,716.70 ₪ כנגד חברת ש.מ. שווקים בע"מ. הנתבעת, שהחזיקה בנכס משנת 2010, טענה שהתובעת פעלה בחוסר תום לב בכך שהמתינה לתשובתה לטענות בדבר זכאות להנחה עקב נסיבות אישיות של בעליה וכן טענה לפטור בשל היות הבניין ריק. בית המשפט דחה את הטענה להתחשבות במצבו הרפואי של בעל הנתבעת שכן מדובר בנכס מסחרי. כמו כן, דחה את הטענה לפטור בגין "בניין ריק" שכן הנתבעת לא הגישה השגה במועד וממילא לא הוכיחה שהנכס היה ריק. עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת על השיהוי הרב בהגשת התביעה והחליט שהחוב יעמוד על סכום הקרן למועד הגשת התביעה ויישא ריבית רק ממועד הגשת כתב ההגנה. בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובעת מחצית מסכומי האגרות ששולמו ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.
תא (ב"ש) 32094-09-18 עומר הנדסה ובניה נ' תאגיד מעיינות הדרום (נבו, 17.2.25)
חברת עומר הנדסה ובנייה רכשה זכויות בנייה במכרזים של רמ"י בארבעה פרויקטים בדימונה – שלושה בשכונת השחר ואחד בשכונת ממשית. כחלק מהליך הרכישה, נדרשה החברה לחתום על הסכמי פיתוח: עם חברת ערים לגבי שכונת השחר ועם משרד השיכון לגבי שכונת ממשית. במסגרת הסכמים אלו שילמה החברה דמי פיתוח מלאים לגורמים המפתחים. למרות התשלומים הללו, כאשר ביקשה החברה היתרי בנייה, דרש תאגיד המים מעיינות הדרום תשלום נוסף של דמי הקמה והיטלי מים וביוב, בסכום כולל של כ-2.4 מיליון ש"ח.
יצויין כי בין תאגיד המים, חברת ערים ועיריית דימונה, קיים הסכם שנועד להסדיר את ביצוע התשתיות בשכונת השחר ואת גביית דמי הפיתוח. ההסכם קיבל את אישור הממונה על תאגידי המים והביוב. בנוסף, הוציא מנכ"ל התאגיד מכתב קיזוז לחברת ערים שהגדיר את שיעור גביית האגרות וההיטלים.
בית המשפט קבע כי התשלומים ששילמה התובעת לגורמים המפתחים מהווים "תשלום קודם". תשלום כזה אינו שולל לחלוטין אפשרות לגביית דמי הקמה, אך מחייב בחינה של היקף העבודות שבוצעו והתאמת החיוב בהתאם. נקבע כי מאחר ודמי ההקמה הם "מחיר" ולא "מס", ונדרש קשר בין הגבייה לתמורה ולכן על התאגיד להוכיח הקמה או מימון של תשתיות כתנאי לגביית דמי הקמה. אין צורך להוכיח זהות בין דמי ההקמה לעלות התשתיות, אך נדרשת הוכחת הקמה או מימון כלשהם ובמקרה הזה התאגיד לא עמד בחובת ההוכחה. לענין חישוב דמי ההקמה על התאגיד חובה להציג תחשיב ברור לאופן קביעת הסכומים שנגבו ולהוכיח כי נעשה נסיון למנוע כפל חיוב, כנדרש באישור המומנה וכן לבחון את העובדות שבוצעו על ידי הגורמים המפתחים לצורך קיזוז מדמי ההקמה.
בית המשפט קיבל את טענת התאגיד לגבי גביית היטל מכון טיהור וקבע כי התאגיד היה מחוייב לגבות אותו עד לקבלת הוראה אחרת מרשות המים.
ת"א 23924-12-22 נובה פרסום בע"מ נ' עיריית רמת גן (נבו, 8.2.2025)
בית המשפט המחוזי דחה תביעה להשבת אגרות שילוט ששולמו לעירייה בסך של 165,137 ₪. התובעת טענה כי העירייה לא יידעה אותה על האפשרות לשלם אגרת שילוט חודשית במקום שנתית, וכי יש להשיב לה תשלומים עבור חודשים בהם לא ביצעה פרסום בפועל. בית המשפט קבע כי חזקה על התובעת שידעה אודות שני מסלולי התשלום מעצם היותם מעוגנים בחוק העזר העירוני, וכי אגרת השילוט משולמת מראש בעד מתן הרישיון ללא קשר לשימוש שנעשה בפועל. התובעת חויבה בהוצאות בסך 14,000 ₪.
ת"א 42039-07-23 ביבאר נ' תאגיד המים והביוב האזורי – אלעין בע"מ ואח' (נבו, 14.2.2025)
בית משפט השלום בעכו דן בשאלת גביית היטלי פיתוח כפולים. התובעים רכשו מגרשים במכרז של משרד השיכון שכלל תשלום עבור דמי פיתוח. לאחר מכן דרשו מהם המועצה המקומית ג'ת ותאגיד המים תשלום נוסף של היטלי פיתוח. בעוד התובעים טוענים שזוהי גבייה כפולה שכן עלויות הפיתוח כבר מומנו במלואן במסגרת המכרז, טוען תאגיד המים כי משרד השיכון מימן רק 28% מעלויות הפיתוח ולכן הם רשאים לגבות את היתרה. בית המשפט הורה על קבלת תעודת עובד ציבור ממשרד השיכון שתבהיר את היקף התחייבותו לתשלום היטלי פיתוח במסגרת המכרז, אך דחה בקשות לזימון עדים נוספים שאינם רלוונטיים לבירור מחלוקת זו.
עת"מ (י-ם) 17144-04-23 ע. אליאס בע"מ נ' עיריית ירושלים (נבו, 12.2.2025)
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט לאכיפת פסק דין בעניין חיובי היטלי סלילה ואגרות תיעול. המבקשים טענו כי העירייה הפרה את פסק הדין מיום 8.7.24 בכך שהוציאה הודעות חיוב חדשות הכוללות חיובים בסך 442,275 ₪ בגין שטחי קרקע, למרות שלא נוספו שטחי קרקע חדשים בבקשות ההיתר המאוחרות. בית המשפט קבע כי המחלוקת החדשה, בדבר פרשנות הסכם פשרה קודם והאם הוא חל על רכיב הקרקע, כלל לא עמדה להכרעה בפסק הדין המקורי ולכן אין מקום לאכוף אותה במסגרת פקודת ביזיון בית משפט. הבקשה נדחתה והמבקשים חויבו בהוצאות בסך 5,000 ₪.
ת"א (נצ') 14715-03-20 בליס דר בע"מ נ' מועצה אזורית מגידו (נבו, 16.2.2025)
בית המשפט המחוזי בנוף הגליל דחה בקשה של מועצה אזורית מגידו לחייב 18 חברות תובעות בהפקדת ערובה להוצאות משפט. התביעה על סך 23.7 מיליון ₪ הוגשה במרץ 2020 בגין השבת היטלי פיתוח וסלילה שלטענת החברות נגבו ביתר בפארק המדע והתעשייה 'מבוא כרמל'. בית המשפט קבע כי אף שהכלל הוא שחברה בע"מ תחויב בערובה להוצאות, בקשת המועצה הוגשה בשיהוי ניכר לאחר כ-5 שנות התדיינות ונראית כניסיון נוסף לעכב את בירור ההליך לאחר שכל ניסיונותיה לסלק את התביעה על הסף נכשלו. בית המשפט ציין כי המועצה לא הביאה אינדיקציה ממשית לחשש מאי יכולת להיפרע מהחברות וכי יש לבכר את זכות הגישה לערכאות. הבקשה נדחתה והמועצה חויבה בהוצאות בסך 10,000 ₪.
ת"א (ת"א) 18584-04-21 עיריית תל אביב-יפו נ' אנזן סוכנות לביטוח בע"מ (נבו, 16.2.2025)
בית משפט השלום בתל אביב קיבל חלקית תביעת עיריית תל אביב לתשלום חובות ארנונה. העירייה תבעה 632,301 ₪ מאנזן סוכנות לביטוח בע"מ וממנהלה המנוח גד קומרון בגין חובות ארנונה לשנים 2008-2012 עבור נכס ברחוב הרכבת 70. בית המשפט קבע כי חלק מהחוב שמתייחס לשנים 2008-2010 בסך 304,846 ₪ התיישן כבר בעת הגשת תביעה קודמת בנושא. לאחר פטירת המנוח ביוני 2023 ובהיעדר צו ירושה או מינוי מנהל עיזבון, נמחק שמו מהתביעה. בתו של המנוח הבהירה כי החברה קיימת רק רישומית ואינה פעילה מאז מחלתו. ניתן פסק דין המחייב את החברה בתשלום 682,906 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן 30,000 ₪ הוצאות משפט.
עת"מ (מרכז) 56120-05-24 אפרידר א.ל.י יזמות בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (נבו, 18.2.25)
בית המשפט המחוזי מרכז קיבל את עתירת יזמים בנוגע למכרז "מחיר מטרה" לרכישת זכויות חכירה ב-1,566 יחידות דיור ברובע סירקין בפתח תקווה. המחלוקת נסבה סביב התחייבות העירייה במסגרת "הודעת עדכון" למכרז, לקזז באופן מלא (100%) את הוצאות הפיתוח ששולמו לרמ"י מהיטלי הפיתוח העירוניים. חרף התחייבות זו דרשה העירייה מהזוכים תשלום היטלי פיתוח מלאים כתנאי לרישום זכויותיהם במגרשים. השופט שוורץ קבע כי הוראות המכרז המעודכנות, ובפרט מכתב העירייה (נספח ח'), יצרו הסתמכות לגיטימית בקרב המציעים כי לא יחויבו בהיטלי פיתוח מעבר להוצאות הפיתוח ששולמו לרמ"י. בית המשפט הורה להחזיר את המכרז לוועדת המכרזים של רמ"י לבחינה מחודשת לפי תקנה 8א(א)(11) לתקנות חובת המכרזים, כדי שתשקול את משמעות התחייבות העירייה והשלכותיה על תוצאות המכרז.
עמ"נ (ב"ש) 42993-05-24 ועדה מקומית לתכנון ובניה נאות חובב נ' חברת חשמל (נבו, 19.2.25)
בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע דחה ערעור של הוועדה המקומית לתכנון ובניה נאות חובב על החלטת ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה, שביטלה דרישה להיטל השבחה בסך 46 מיליון ₪ מחברת החשמל. הוועדה המקומית דרשה היטל השבחה בעקבות מכירת תחנת הכוח "אורות יוסף" לגורמים פרטיים בשנת 2020, בטענה שנותרו 83 מגוואט מתוך 1,220 מגוואט שאושרו בתמ"א 10/ב/2/8 משנת 2008 שטרם מומשו במלואם. השופט ליבדרו קבע כי קבלת רישיון לייצור חשמל מרשות החשמל אינה מהווה תנאי ל"מימוש זכויות" לעניין היטל השבחה, וכי מימוש הזכויות הושלם במלואו כבר בשנת 2009 עם קבלת היתר הבנייה והקמת שתי יחידות הייצור החדשות. בית המשפט הוסיף כי דרישת ההיטל הוגשה בחוסר סמכות שכן בעת קרות אירוע ההשבחה והמימוש (בשנים 2008-2009), המקרקעין טרם היו במרחב התכנון של הוועדה המקומית, וממילא חלה התיישנות על הדרישה שהוגשה בשנת 2022, כ-13 שנים לאחר המימוש.
תאד"מ (י-ם) 26909-02-23 עיריית ירושלים נ' יהודית שבתי (נבו, 19.2.2025)
בית המשפט חייב בעלת דירה בתשלום ארנונה על תקופות שבהן לא דיווחה לעירייה במועד על חילופי שוכרים, למרות שלא החזיקה בנכס בפועל. נקבע שהיא פטורה רק בתקופה שבה היה הסכם שכירות רשום בתוקף.
בג"ץ 33690-02-25 מג'די דוויק נ' עיריית ירושלים (נבו, 23.2.2025)
בג"ץ דחה על הסף עתירה לביטול פסק דין של בית משפט השלום משנת 2016 בעניין חוב ארנונה. העותרים (אחים ממשפחת דוויק) טענו כי הפסק ניתן בתרמית, אך בית המשפט קבע כי בג"ץ אינו ערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות אחרות למעט במקרים חריגים. העותרים לא ערערו בזמנו על פסק הדין המקורי כנדרש, אלא ניסו דרכים אחרות שלא צלחו. לגופו של עניין, טענותיהם כי היו רק עובדים שכירים במוסך כבר נדחו בהליך המקורי מול ראיות העירייה לכך שהם המחזיקים בפועל. העתירה נדחתה ללא צו להוצאות.
ת"א (ת"א) 32120-11-21 עיריית הרצליה נ' סופרקום בע"מ (נבו, 20.2.2025)
בית משפט השלום בתל אביב קיבל תביעת עיריית הרצליה וחייב את חברת סופרקום בע"מ לשלם 98,210 ש"ח בגין חובות ארנונה לשני נכסים. בית המשפט קבע כי אף שהחברה טענה שעזבה את הנכסים בתחילת 2019, ההודעות הרשמיות על סיום ההחזקה התקבלו מאוחר יותר, ולכן החיוב נמשך עד אפריל ויולי 2019 בהתאמה. נקבע כי המנכ"ל חתם ב-2020 על התחייבות לתשלום חוב של 160,165 ש"ח ומסר שישה שיקים, אך אלה חוללו והחברה שילמה בפועל רק כמחצית מהסכום. בית המשפט דחה את טענות החברה שלא נתמכו באסמכתאות, וקבע כי פנקסי העירייה מהווים ראיה לכאורה לתוכנם, והנטל להוכיח אחרת מוטל על החברה, שלא עמדה בו.
תצ (חי') 54805-04-23 אייל אמרגי נ' עיריית חריש (פורסם בנבו, 22.2.2025)
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים קיבל הודעת חדילה שהגישה עיריית חריש בעקבות תובענה ייצוגית שהוגשה נגדה. המבקש טען כי העירייה, כספקית המים של היישוב, לא קיימה את חובתה לפי כללי המים (קביעת כמות מוכרת), התשע"ו-2006, לפנות באופן יזום למנהל האוכלוסין ולעדכן את מספר הנפשות המתגוררות בכל בית מגורים לצורך מתן הנחה בתעריפי המים. בעקבות הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, הודיעה העירייה על חדילה מהגבייה, הכירה בכך שלא ביצעה עדכון יזום של מספר הנפשות כמתחייב בדין, ואימצה מנגנון קבוע שיבצע סנכרון ועדכון נדרש מול מרשם האוכלוסין מדי חודשיים באופן יזום. בית המשפט קבע כי העירייה חדלה מגביית היתר במועד הקובע (90 ימים מהגשת הבקשה לאישור) ועל כן יש לדחות את בקשת האישור. בית המשפט הורה על תשלום גמול למבקש בסך 8,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסך 81,000 ₪ בתוספת מע"מ, בשים לב לתרומתה של בקשת האישור לשינוי התנהלות הרשות ולתועלת הצומחת לחברי הקבוצה.
בג"ץ 30591-02-25 טבע הדברים – החברה לחקר האדם והסובב בע"מ נ' עיריית הרצליה (נבו, 24.2.2025)
בית המשפט העליון דחה עתירה שהגישה חברת "טבע הדברים" נגד עיריית הרצליה בעניין חיובי ארנונה. העתירה ביקשה שלושה סעדים: ביטול פסק דין קודם של בית משפט השלום שדחה תביעה להשבת כ-1.2 מיליון ש"ח בגין ארנונה שנטען כי נגבתה שלא כדין; הצהרה שהעותרת פטורה מתשלום ארנונה; וקביעה שבקשת רשות ערעור לעליון על פסק דין של המחוזי תידון בהרכב של שלושה שופטים ולא בדן יחיד. השופט גרוסקופף קבע כי בג"ץ אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות אלא במקרים חריגים שבהם מתגלה פגם היורד לשורש העניין. ברקע העתירה עמד סכסוך ארוך שנים בנושא ארנונה, שבמסגרתו כבר התנהלו הליכים רבים, והעותרת מבקשת למעשה לערער על החלטות קודמות שניתנו בשלוש ערכאות שיפוטיות. באשר לסעד השני, בית המשפט קבע שטענות בנוגע לפטור מארנונה יש להעלות בדרך של השגה שנתית או באמצעות עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ולא בבג"ץ. לגבי הסעד השלישי, בית המשפט הבהיר שבהתאם לחוק, הדרך להשיג על פסק דין של המחוזי היא באמצעות בקשת רשות ערעור שנדונה בפני דן יחיד, אלא אם כן השופט סבור שיש מקום לדון בה בהרכב מורחב. העתירה נדחתה ללא צו להוצאות, אך בית המשפט הדגיש שעל העותרת לכבד מעתה את עקרון סופיות הדיון המשפטי.
ת"א (י-ם) 40618-06-24 עיריית ירושלים נ' חברת אלחיאת להשקעות בע"מ (נבו, 21.2.2025)
בית משפט השלום בירושלים קבע כי בתביעה לתשלום ארנונה, הנתבע רשאי להעלות בהליך המשפטי רק טענת "איני מחזיק" בהתאם לחריג הקבוע בסעיף 3(ג) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית). במקרה זה, עיריית ירושלים תבעה חברה בסך 316,608 ₪ לתשלום ארנונה בגין השנים 2022-2023. הנתבעת הודתה בהחזקתה בנכס אך העלתה טענות שונות בנוגע לסיווג הנכס, שיטת החישוב וגובה החיוב. השופט דמביץ הבהיר כי בהתאם לחוק, הטענה היחידה שניתן להעלות כהגנה בפני תביעת ארנונה בבית המשפט היא טענת "איני מחזיק". כל טענה אחרת, ובפרט טענות הנוגעות לסיווג הנכס או לשיטת החישוב, יש להעלות במסגרת השגה למנהל הארנונה. בהעדר טענות הגנה רלוונטיות, בית המשפט הורה לעירייה להודיע תוך חודש אם יש נכונות לאפשר לנתבעת להביא את יתרת טענותיה בפני מנהל הארנונה למרות חלוף הזמן.
עת"מ (י-ם) 24640-06-24 עמותת גן עופרים מבשרת ציון נ' מועצה מקומית מבשרת ציון (נבו, 23.2.2025)
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל עתירה שהגישה עמותת גן עופרים מבשרת ציון נגד החלטות המועצה המקומית מבשרת ציון שלא לפטור אותה מארנונה לשנים 2019-2022. העמותה, המפעילה גן ילדים בתחומי המועצה, נהנתה בעבר מפטור מלא מארנונה. בשנים האמורות דחתה המועצה את בקשות הפטור בטענה שהעמותה אינה עומדת בתנאים לקבלת פטור לפי סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), מאחר שהיא פועלת למטרות רווח, כפי שמעידים הרווחים שהופיעו במאזניה ושכרה הגבוה של מנהלת הגן.
בית המשפט קבע כי בהיעדר קריטריונים פומביים להפעלת שיקול הדעת באשר לשאלה אם מוסד חינוכי פועל "למטרות רווח", יש להיצמד לפרשנות "טכנית" של הסעיף, ולהסתפק בכך שהעמותה הוכרה כמלכ"ר לצרכי מס. בית המשפט ציין כי היעדר קריטריונים עלול להוביל להתייחסות שונה לשווים ולשרירותיות. נוכח העובדה שמדובר בעמותה מוכרת כמלכ"ר הנתונה לפיקוח רשם העמותות, שהקימה והפעילה את הגן לאחר שזכתה במכרז של המועצה, ושהמועצה לא חלקה על כך שאין בנכס פעילות עסקית, קבע בית המשפט כי העמותה זכאית לפטור מארנונה וחייב את המועצה לפטור אותה מתשלום ארנונה לשנים 2019-2022.
ת"א (מרכז) 33351-08-20 רשות נחל הירקון נ' ס.פ פרובנס בע"מ (נבו, 24.2.2025)
בית המשפט המחוזי דחה בקשה למינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט שיעריך את גובה היטל ההשבחה ודמי ההיתר בגין שינוי ייעוד מקרקעין במסגרת תביעה לפיצוי כספי. בית המשפט קבע כי הבקשה הוגשה באיחור לאחר תום שלב קדם המשפט, מבלי שניתן הסבר מספק למחדל הדיוני, ושמינוי מומחה נוסף בשלב זה יביא להתארכות ההליך שלא לצורך. כמו כן, הטענה בדבר הפחתה או קיזוז היטל השבחה או דמי היתר לא עלתה בכתב ההגנה של המבקשת ולא נתמכה בחוות דעת. בית המשפט הוסיף כי לפי עמדת רמ"י ולנוכח אופי המקרקעין (מוחכרים לחקלאות), חל הסדר אחר בעניין היטל השבחה ורמ"י שומרת על זכותה לתביעה עצמאית בנושא דמי ההיתר.
ת"א (מרכז) 7681-12-23 עירית כפר סבא נ' רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ ו-7 אח' (נבו, 24.2.2025)
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי כב' השופט אלי ברנד, דן בבקשת העירייה לסילוק על הסף של 12 תביעות שהגישו חברות בנייה להשבת היטלי פיתוח ששולמו בין השנים 2008-2013 לצורך קבלת היתרי בנייה. קדמו לכך תביעות דומות שהוגשו בין השנים 2013-2019 ונמחקו בהסכמה במסגרת הסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה. לאחר שניתן פסק דין עקרוני של בית המשפט העליון (ע"א 4151/20 נווה גד) שקבע כי הערכאה האזרחית מוסמכת לדון בתביעות השבה נגד רשויות מקומיות להחזר היטלים ששולמו, הגישו חברות הבנייה את תביעותיהן מחדש. בית המשפט דחה את טענת מעשה בית דין שהעלתה העירייה, וקבע כי פרשנות ההסדר הדיוני מלמדת שמטרתו הייתה לאפשר חידוש התביעות לאחר קביעת הלכה עקרונית בשאלת הסמכות, ולא להגביל את המשיבות רק להליכים ספציפיים שצוינו בהסכם.
לעניין ההתיישנות, קבע בית המשפט כי מירוץ ההתיישנות מתחיל ממועד תשלום ההיטלים בפועל (ולא ממועד הוצאת דרישות התשלום), וכי יש לנכות את התקופה שבין הגשת התביעות הקודמות ועד 60 יום לאחר פסק דין נווה גד. בהתאם לכך, נקבע כי שתי תביעות התיישנו במלואן, ובחמש תביעות אחרות התקבלה טענת ההתיישנות באופן חלקי. בית המשפט הורה על הגשת כתבי תביעה מתוקנים בתביעות בהן חלה התיישנות חלקית, באופן שיופחתו סכומי ההיטלים שעילת התביעה לגביהם התיישנה.
עת"מ 12143-12-24 הרי זהב יזמות מ.א.י.ה. 2016 בע"מ נ' מועצה אזורית – מטה בנימין (נבו, 24.2.2025)
בית משפט לעניינים מנהליים במעלה אדומים, מפי כב' השופט סגן הנשיא אמיר דהאן, דחה על הסף עתירה בעניין חיוב ארנונה. העותרת טענה שאינה מחזיקה עוד בנכס, ולכן דרשה לרשום את חיובי הארנונה על מי שלשיטתה היא המחזיקה בפועל, בעוד המשיבה (מועצה אזורית מטה בנימין) טענה כי העותרת עודנה המחזיקה. בית המשפט קבע כי מדובר בטענת "אינני מחזיק" כמשמעותה בסעיף 85ב(א)(3) לתקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון), תשמ"א-1981. מאחר שהעותרת הגישה השגה על כך למנהל הארנונה, וכשזו נדחתה הגישה ערר שעודנו תלוי ועומד, אין הצדקה לקיים הליך מקביל בפני בית המשפט. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שיש לכבד את ועדת הערר ולתת לה עדיפות בהיותה מיוסדת על עקרון "שפיטה בידי עמיתים" (Trial by Peers).
העותרת חויבה בהוצאות המשיבה בסך 4,379.5 ₪, שהם מחצית התעריף המינימלי המומלץ, עם הבהרה כי המלין את שכר עורך דין של הצד שכנגד ראוי שיישא בתוספת הקבועה בחוק, במיוחד כאשר השכר בא מקופה ציבורית.
ת"ת 9384-11-23 מי אביבים 2010 בע"מ נ' הדר הארזים בע"מ (נבו, 23.2.2025)
בית משפט השלום באשדוד, מפי כב' הרשמת בכירה אירנה רוזן, דחה התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב שהוגשה על ידי תאגיד המים והביוב "מי אביבים 2010 בע"מ" נגד חברת יזמות נדל"ן "הדר הארזים בע"מ". התביעה עסקה בחוב בגין צריכת מים וביוב בתקופה שבין 2020-2022. הנתבעת טענה כי אינה מחזיקה בנכס מושא החיוב, שכן הדירות בבניין נמסרו לדיירים. לטענתה, משלא פעלו הדיירים להעברת המונים על שמם, שלחה "הודעת ניתוק" לתאגיד המים, ולכן אין לחייבה בגין החוב שהצטבר.התובעת טענה מנגד כי הנתבעת נרשמה כצרכנית בעקבות בקשה לחיבור מים זמני לבנייה בשנת 2016. היא הדגישה כי לא קיבלה הודעה על אכלוס הבניין וכי טופס אכלוס (טופס 4) מעולם לא ניתן, כך שהנתבעת אכלסה את הבניין בניגוד לדין. בנוסף, גם אם הייתה מקבלת הודעה על האכלוס, הייתה מנועה מלרשום את הדיירים כצרכנים, כיוון שהדבר היה מנוגד לחוק התכנון והבנייה.
בית המשפט קבע כי גם אם נשלחה "הודעת ניתוק" (שלא הוכח שנשלחה), היא אינה עומדת בהוראות סעיף 26ב(א) לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה לשירות), תשע"א-2011, המחייב צירוף "כל האישורים הנדרשים על פי דין" לחיבור נכס למערכת המים, ובכלל זה טופס אכלוס. בנוסף, ההודעה אינה עומדת בדרישות סעיף 17 לאותם כללים לעניין הודעת ניתוק, הכוללות בין היתר הגשת בקשה לפי טופס מסוים והצהרה על אי העברת זכויות לצד ג'. לאור האמור, קבע בית המשפט כי התנגדות הנתבעת מהווה "הגנת בדים" שאינה מצדיקה מתן רשות להתגונן, והורה על דחיית ההתנגדות והשבת התיק להמשך הגבייה בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבעת חויבה בהוצאות התובעת בסך 3,500 ₪.
הבהרה
אין בניוזלטר זה בכדי להוות תחליף ויעוץ משפטי. המשרד אינו אחראי לשימוש הנעשה בתכנים המופיעים בניוזלטר או באתר, בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין מומחה, אשר יבחן כל מקרה לנסיבותיו. האמור בניוזלטר ובאתר המשרד אינו מהווה אפוא ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם. על הקורא לפנות ולהתייעץ עם עו"ד המתמחה בתחום הספציפי בטרם נקיטת כל פעולה משפטית כזו או אחרת. כל המסתמך על האמור בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה, ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול על המשתמש בלבד.