האם נישום "שהיה צריך לדעת" ישלם ארנונה רטרואקטיבית?

מאת עו"ד טל יצחק אזרואל ועו"ד עדי מוסקוביץ

חיוב רטרואקטיבי הוא חיוב אשר מטילה הרשות המקומית, המתייחס בפועל לתקופה שקדמה להוצאתו. הפסיקה קבעה כי גם חיוב שיצא בסוף שנת מס, ותחולתו מתחילת שנת המס בגינה הוצא, הינו חיוב רטרואקטיבי ויש להתייחס אליו בהתאם לכללים שנקבעו בעניין.

הרשויות המקומיות משיתות לאחרונה חיובים רטרואקטיביים בהיקף ניכר ופועלות להטלת חיובים מוגדלים על הנישום, לעיתים גם לתקופה של 7 שנים לאחור (במגבלת ההתיישנות). כך, טוענות הרשויות כי החיוב היה שגוי לאורך השנים, ויש לאפשר להן לתקן אותו ולגבות את הארנונה החוקית.

אכן ככלל, חיוב רטרואקטיבי הוא פסול ודרושות נסיבות מיוחדות בכדי לאפשרו. הפסיקה קבעה כללים נוקשים בעניין זה, לפיהם דרושים חוסר תום לב והטעייה מצד הנישום על מנת לאשר חיוב לאחור.

עם זאת, כפי שאמרנו פעמים רבות, אין מדובר ב"מילת קסם" המובילה לביטולו של החיוב, וקיימות נסיבות אשר מקימות בהסתברות גבוהה, את האפשרות להשית חיוב גם בגין שנים שהפכו סופיות וחלוטות. דוגמא לכך מהווה פסק הדין שניתן לאחרונה בעניין חב' שרותי רכב ישראל נ' עיריית בת ים (עת"מ 13620-09-12 מפי כב' הש' שרה גדות).

באותו עניין גילתה העירייה כי החברה מחויבת בארנונה בחסר בגין שטחים שבחזקתה ואף מצאה כי סיווגי הנכס אינם תואמים את השימוש שנעשה בו. העירייה ביקשה לתקן את החיוב לתקופה שמיום 1.1.2010; להוסיף את השטחים שנתגלו ולשנות את הסיווגים בהתאם לשימושים שנעשו בנכס בפועל. הנישומה עתרה כנגד חיובה וטענתה המרכזית הייתה כי החיוב הרטרואקטיבי בטל מעקרו ואין לאפשרו, שכן הוא פוגע קשות באינטרס ההסתמכות שלה.

בית המשפט המחוזי לא קיבל את הטענה ודחה את העתירה תוך אישור החיוב הרטרואקטיבי לכל התקופה. בית המשפט עמד על שיקול הדעת הרחב המסור לרשות בעת הטלת חיובים, תוך צמצום מרחב התערבותו רק למקרים בהם החלטת הרשות ניתנה ממניעים זרים ולא עניינים או אם נפל בה פגם המצדיק את ביטולה. באותו עניין נקבע כי הנכס הנדון חויב במשך שנים בשיעור ארנונה נמוך מן החיוב הנכון בהתאם לגודלו ושימושו. בית המשפט מחיל את מבחן "האדם הסביר", תוך שהוא קובע כי העותרת ידעה והיה עליה לדעת כי שטח הנכס גדל, אך המשיכה לקבל את החיובים השגויים ולא דיווחה על כך לרשות, עד בדיקת הרשות מיוזמתה. בית המשפט מגדיל ומוסיף כי היה על העותרת לדעת כי סווגה לצורך ארנונה אינו תואם את המציאות. התנהלות מעין זו, קובע בית המשפט, אינה מצדיקה לאפשר לעותרת ליהנות מתעריפי ארנונה נמוכים ושגויים ואין לומר כי העותרת "הופתעה" מהשומה שהושתה עליה.

הנה כי כן בית המשפט שם דגש רב על התנהגותו והתנהלותו של הנישום בעת ההחלטה אם לאשר את החיוב הרטרואקטיבי אם לאו. גם אם נוכל לקבל זאת בעניין השטח שהוגדל, קשה להשלים עם הגזירה ביחס לאופן סיווג הנכס. דומה כי קביעה זו מרחיקת לכת שכן היא מחייבת את הנישום לבדוק לא רק את השטח המוחזק על ידו ולדווח עליו, אלא אף להידרש להגדרות מעין משפטיות של הסיווגים השונים כפי שנקבעו בצו המיסים של הרשות המקומית, שלעיתים אינן ברורות כלל.

פסק הדין מעורר שאלות רבות ועלול לפתוח פתח לחיובים רטרואקטיביים גם בנסיבות מקלות יותר מאלה שהתקיימו בעניינה של החברה הנדונה. המבחן שאומץ ולפיו ניתן לאשר חיוב רטרואקטיבי בנסיבות שבהן "היה על הנישום לדעת", הינו מבחן מחמיר שאינו מתיישב עם הפסיקה שבאה להגן על אינטרס ההסתמכות. זאת ועוד, הפסיקה טרם הכריעה סופית בשאלה מה דינו של נישום אשר ידע על טעות ולא הודיע לרשות. גם השאלה מה דינו של נישום שעצם את עיניו ולא בירר את העובדות – טרם הוכרעה. וככלל, קשה מאוד לייחס לנישומים ידיעה על שיעור הארנונה הצפוי, זאת נוכח אי הבהירות המובנית בדיני הארנונה ובסבך הסיווגים. בנסיבות אלה הכרה במבחן "היה צריך לדעת" נראית מרחיקת לכת.

לאור כך, כאשר שנת 2014 בפתח, נצייד אתכם במספר עצות חשובות שעשויות להשפיע בעת ההכרעה במבחן זה:

• בדקו את החיובים. אם מצאתם אפשרות לחוסר התאמה בין החיוב לבין המציאות הקיימת בנכס יש לפנות לייעוץ. לא תמיד מדובר בטעות, אך הבדיקה חשובה.

• אפשרו לרשות המקומית לבדוק את הנכס אם וככל שהיא חפצה לעשות כן. מתן אפשרות לבדיקה היא חובה המוטלת עליכם ע"פ חוק, אך יותר מכך, היא מהווה נדבך חשוב בבחינת תום הלב.

• השגה היא "כתב הגנה". אל תגישו השגה ללא ליווי משפטי.

• היערכו לבדיקה לפני ביצועה. אל תקלו ראש בדבר.

• יש לנקוט בהליך הנכון לתקיפת החיוב. נישומים רבים נוטים לטעות בעניין הערכאה המוסמכת לבטל חיוב ארנונה רטרואקטיבי.