מאת עו"ד עדי מוסקוביץ, עו"ד טל אזרואל ועו"ד עידן שרון
מוסקוביץ אזרואל, משרד עו"ד
בית המשפט העליון קבע חזקה כנגד הטלת חיוב ארנונה באופן רטרואקטיבי בהעדר הסמכה חוקית, וככלל, ידו תהא קפוצה במתן אפשרות לתיקון או שינוי שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי. עם זאת, חזקה זו ניתנת לסתירה במסגרת בחינת סבירות הטלת השומה הרטרואקטיבית. כך, בית המשפט יידרש למכלול שיקולים, ובהם עניינו של האזרח בסופיות השומה ומידת הסתמכותו וכן האינטרס הציבורי שבקיום החוק ובגביית מס אמת, תוך מתן חשיבות מיוחדת ל"אשם" שדבק בנישום עקב התנהלותו, כגון: הטעיה מכוונת או תרמית. הפסיקה קבעה זה מכבר כי רק במקרים נדירים שבהם השומה הרטרואקטיבית תעמוד במבחני הסבירות – "תיפתח" ידו של בית המשפט ויותר החיוב [עע"מ 4551/08 עיריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 57 (פורסם בנבו, 01.12.2011)]
ואולם לאחרונה, מסתמנת מגמה מדאיגה, אשר מוצאת ביטויה בין היתר בעניין אשר הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי נדרש לדון בשומת ארנונה רטרואקטיבית לשנים 2019-2016 ונדרש לשאלה האם שומה זו עומדת במבחני הסמכות והסבירות כפי שנקבעו בפסיקה?
כוונתנו לפסק דין שניתן ביום 6.8.2020 בבית המשפט המחוזי בחיפה בעת"מ (חי') 64684-07-19 עמותת מוסדות חינוך מר אליאס – אעבלין נ' המועצה המקומית אעבלין (פורסם בנבו, 06.08.2020), שעל-פיו לא נפל פגם בתיקון שומות הארנונה לשנים 2019-2016.
הצדדים נחלקו באשר לחוקיות שומות הארנונה הללו. העותרת טענה כי השומות הושתו באופן רטרואקטיבי ועל כן הן פסולות. לעומתה טענה המועצה כי לא נפל פגם בהטלת השומות כאמור, היות שנקבע בהליך ערעור בין הצדדים [עע"מ 3550/17] כי תיערך מדידה של כלל נכסי העותרת, כך שהחיוב יותאם לשימושים שיימצאו בהם, גם בגין השנים 2015-2014, ולכן המועצה הייתה מוסמכת להטיל חיובי ארנונה החל משנת 2016 ואילך.
בית המשפט המחוזי קבע כי, בנסיבות העניין, פסיקות קודמות של בתי המשפט העליון [2217/14] והמחוזי [עת"מ 42228-03-16] בעניינה של העותרת קבעו שיינתן פטור מתשלום ארנונה לשטחים המשמשים לצרכי גן, בתי ספר יסודי ותיכון הפועלים ברישיון על שם העותרת, תוך שאין מניעה שהמועצה תערוך מדידה של השטח ולתבוע מהעותרת תשלום ארנונה בגין שטחים שאינם חוסים תחת הפטור מכוח סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938.
מכאן, למעשה, בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי לא ייתכן שהעותרת הסתמכה על שומות קודמות, שכנגדן הוגשו עתירות וערעורים, והעותרת לא נהגה ב"הגינות" כלפי המועצה בכך שלא הודיעה לה מהם הנכסים הפטורים מתשלום ארנונה ומהם הנכסים האחרים המוחזקים על-ידה.
פסיקה זו עדיין תלויה ועומדת בערעור שהוגש לבית המשפט העליון בעע"מ 5598/20 מוסדות חינוך מר אליאס -אעבלין נ' המועצה המקומית אעבלין (הוגש ביום 10.08.2020).
אנו סבורים כי בית המשפט שגה וכי ניכרת מגמה מסוכנת ומדאיגה המצמצמת את החזקה שקבע בית המשפט העליון כנגד חיובים רטרואקטיביים. בענייננו לא ניתן כל משקל למחדלה של הרשות להשית את החיוב במועד וכל האחריות הועברה לכתפי העותרת- הנישומה, שלא רובץ לפתחה כל אשם. הנישום אינו "המזכיר" של הרשות והוא אינו יכול להניח או לצפות חיוב, כאשר לרשות יכולים להיות שיקולים שונים להימנע מהשתת חיוב ושעה שהנושא כולו היה מונח לפתחה והיא המתינה ללא הצדק סביר מספר שנים.
הטלת האחריות על העותרת לעדכן את הרשות המקומית מייצרת חובת תום לב כלפי הרשות שמחנכת לצביעות (כהגדרת בית המשפט העליון). בית המשפט נטה לייחס לעותרת ציפייה מתמשכת שיוטל עליה חיוב רטרואקטיבי, וזאת בהעדר כל ראיה או אינדיקציה לכך. לכל הפחות היה על בית המשפט המחוזי לחלק את הנזק בין העותרת לרשות המקומית.