מוסקוביץ, אזרואל
  • דף בית
  • אודותינו
  • הישגים
  • תחומי פעילות
    • ארנונה
    • היטלי פיתוח
    • היטלי השבחה
    • חיובי מים וביוב
    • תובענות ייצוגיות
    • אשפה
    • שילוט
  • כתבו עלינו
    • תקשורת מקוונת
    • עתונות כתובה
  • פרסומים מקצועיים
    • מאמרים מקצועיים
    • מאמרים אקדמיים
  • ניוזלטר
  • הצוות שלנו
  • צור קשר
  • דף בית
  • אודותינו
  • הישגים
  • תחומי פעילות
    • ארנונה
    • היטלי פיתוח
    • היטלי השבחה
    • חיובי מים וביוב
    • תובענות ייצוגיות
    • אשפה
    • שילוט
  • כתבו עלינו
    • תקשורת מקוונת
    • עתונות כתובה
  • פרסומים מקצועיים
    • מאמרים מקצועיים
    • מאמרים אקדמיים
  • ניוזלטר
  • הצוות שלנו
  • צור קשר
מורה נבוכים לסבירות תעריפי ארנונה
ראשי » מורה נבוכים לסבירות תעריפי ארנונה

מורה נבוכים לסבירות תעריפי ארנונה

מאת עדי מוסקוביץ, עו"ד

בפסק דין יוצא דופן מנתח בית המשפט המחוזי בחיפה את המדדים לבחינת סבירותם של תעריפי ארנונה, בודק את בסיס הנתונים של המומחה ומייצר ניירות עבודה משל עצמו. "יש להשוות את הארנונה הנדרשת מהמפעל ברשות המקומית שבמחלוקת, לעומת ארנונה שהייתה נדרשת מאותו מפעל ברשויות מקומיות אחרות, כמכלול אחד כולל הקרקע והמבנים".

ביום 17.10.02 ניתן פסק דין יוצא דופן בבית המשפט המחוזי בחיפה מפי כבוד השופט י.דר, שעניינו סבירותם של תעריפי הארנונה שהוטלו על העותרות: פוליכרום מינרליים (1978) בע"מ ונשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ. העותרות מנהלות מפעלים בתחום עירית נשר עתרו לסעד הצהרתי כנגד העירייה שיצהיר על בטלות הסיווג בו חויבו, בין היתר משום שהוא בלתי סביר באופן קיצוני בהיותו גבוה יחסית לתעריפים אחרים בצו הארנונה, במיוחד ביחס לתעריפים שנקבעו למפעלי תעשייה אחרים שאינם עוסקים בייצור מלט, כיבוי סיד וכדומה.

בחינת סבירות תעריפי הארנונה הינה, בדרך כלל, מלאכה מסובכת ביותר המצריכה בקיאות ומיומנות מיוחדת, הכרות מעמיקה של שיטות החיוב והמדידה, ידיעת ההיסטוריה של דיני הארנונה, הבנה של עקרונות כלכליים, דמוגרפיים וסוציאואקונומיים, כמו גם שליטה בסיסית ביסודות האריתמתיקה והסטטיסטיקה. עקב הכבדת נטל הארנונה מזה שנים רבות, נדרשים בתי המשפט לאחרונה לעסוק שוב ושוב בסבירותם של תעריפי ארנונה. מטבע הדברים התכונות והכישורים הנדרשים לבחינת שאלת הסבירות אינם יכולים להיות נחלתם של כל בתי המשפט בישראל והם נאלצים להשתמש במומחים חיצוניים ובאינטואיציות שיפוטיות מבורכות.

אלא שלא כך היה גורלה של העתירות בעניין סבירות תעריפי הארנונה של עירית נשר. העתירות הובאו בפני כבוד השפוט י. דר אשר עמד על הקשיים והבעייתיות בבחינת סבירותם של תעריפי הארנונה על פי מדדים שונים במסגרת פסק הדין: "כיצד נשווה? האם לפי סוג העסק? לפי השטח הכולל? לפי שטח בנוי בלבד? האפ נפריד בין סוגי מבנים שונים, כמו בין מבנים סגורים וסככות? האם נשווה על פי מספר מועסקים? ואם צריך להשוות בין מספר נתונים (למשל, שטח בוני ומספר מועסקים), כיצד נשקלל בין הנתונים?"

בית המשפט קבע את המדדים לפיהם תבחן סבירות תעריפי הארנונה. ראשיתה של ההשוואה היא עם רשויות מקומיות אחרות כפי שנפסק בבג"צ 764/88. אלא שהגדרה זו סתומה וכללית למדי, היא אינה מפרטת איזה רשויות מקומיות יבואו לצורך ההשוואה, כיצד יבחרו ואיזה משקל ינתן לכל אחת מהם במסגרת ההשוואה. כבוד השופט דר קובע כי "אין לשלול השוואת עיריות למועצות מקומיות, אם כי הייתי בוחן את מספר התושבים ברשות המקומית. כלומר הייתי לוקח בחשבון מועצות מקומיות ולא רק עיריות, אם מספר התושבים שבהם קרוב למספר הנדרש בעירייה." בית המשפט מוסיף שיש לתת משקל נמוך לאזור גיאוגרפי, אם כי יש לתת משקל גבוה יותר לקרבה למרכז הארץ או לערים הגדולות. אם יש רשות אחת או שתיים שקבעו גם הן תעריפים בלתי סבירים, אין בכך כדי להעיד על סבירות התעריף ברשות המקומית הנבדקת.

ככלל, קובע כבוד השופט דר, יש לבחון את סבירות תעריפי הארנונה על פי הכלל שהתווה בבג"צ 7053/96 אמקור נגד משרד הפנים, שם נפסק כי אין לדלות נתון אחד לצורך ההשוואה אלא יש לשקלל את מכלול הנתונים הרלבנטיים. לשם כך מביא בית המשפט את הודגמה הבאה: "השאלה היא אינה כמה מחייבים אותי בגין המטבח במסעדה, אלא מה סכום הארנונה הכולל בו אני מחויב בגין המסעדה". ישומו של הכלל מחייב לדעת בית המשפט להציב את העסק, על כל מכלול רכיביו ומאפייניו, ברשויות מקומיות אשר יכולות להוות בסיס להשוואה על פי המדדים שנקבעו, ולבדוק האם שיעור הארנונה הנדרש ממנו חורג באופן בלתי סביר מיתר הרשויות המשוות. לשם כך, בדק בית המשפט בעצמו את בסיסי הנתונים שהובאו בפניו, ולאחר שמצא אי דיוקים ערך השוואה משלו. בית המשפט אף עשה שימוש בידיעתו השיפוטית וקבע, כי בניגוד לדעתו של ב"כ העותרות קיימים מפעלי תעשייה גם באזור ב' של העיר חיפה. מההשוואה שערך בית המשפט עולה, כי שיעור הארנונה שהיה מוטל על כל אחת מהעותרות אילו הייתה מעתיקה את מפעלה לחלק מהרשויות המקומיות המשוות, היה גבוה יותר מזה שדרשה עירית נשר. התוצאה היא שאין חוסר סבירות בתעריפי שהוטלו על העותרות. העתירות נדחו (עת"מ 427/02, עת"מ 444/02).

צרו קשר
News
  • ת"א (י-ם) 59120-11-24 עירית ירושלים נ' יהורם קארשי (נבו, 23.8.2026)
    בית משפט השלום בירושלים נתן פסק דין חלקי בתביעת ארנונה בסך 537,835 ש"ח לשנים 2014-2019. התביעה נסבה על בית פרטי של כ-484 מ"ר, שאוכלס בשנת 2005 וחויב לראשונה בסוף שנת 2019. נקבע כי חיוב המחזיק בפועל, כשהנכס לא החליף ידיים, אינו חיוב רטרואקטיבי אלא חוב שהתקיים בזמן אמת. מועד ידיעת העירייה רלוונטי רק להתיישנות, בהסתמך על עע"מ 2330/21 התחנה המרכזית החדשה ועל ע"א (מחוזי י-ם) 205-05-25 שבתי. לפיכך חויבו הנתבעים בקרן חוב הארנונה לשנים 2018-2019. רכיב הריבית לא נכלל, ולפי עע"מ 802/22 יצחקי בר אין עוד לבית משפט השלום סמכות טבועה להפחית ריבית. טענת ההתיישנות לשנים הקודמות וטענת ההשתק נותרו להכרעה בפסק הדין הסופי.
  • ת"צ (ב"ש) 6915-12-25 ריטיילורס בע"מ נ' עיריית באר שבע (נבו, 26.8.2026)
    בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע דחה בקשה לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד עיריית באר שבע. הבקשה נסבה על גביית ארנונה ביתר בשנת 2025 מנכסים בסיווג מסחר באזור א'1. המבקשת טענה כי אישור השרים להעלאה חריגה ניתן לשנת 2024 בלבד. העירייה טענה כי האישור מיום 9.10.2024 אימץ מתווה מדורג לשנים 2024-2028 בשיעור 5.56% לשנה. נקבע כי סילוק על הסף הוא סעד חריג, וכי הוצגה תשתית לכאורית לעילה אישית ולנזק קונקרטי. גם קבלת פרשנות העירייה אינה מסיימת את הבירור, נוכח הפער הנטען בין התעריף שבצו ובין התעריף שנגבה בפועל.
  • עמ"נ (ב"ש) 7998-04-25 אחים אוזן חברה לבניה בע"מ נ' וועדה מקומית תכנון ובניה אילת (נבו, 24.8.2026)
    בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע דחה ערעור על החלטת ועדת הערר במחוז דרום בעניין הקלות במגרשים ברובע השדה באילת. הוועדה לא התערבה בשומות מכריעות שהעמידו את ההשבחה על 1,030,242 ש"ח ועל 1,380,435 ש"ח, בשוליות של 20%. נקבע כי שמאי מכריע אינו חייב לנמק את יחסו לכל עסקה, ואינו מוגבל לעסקאות או למתודות של הצדדים. עם זאת עליו לתת דעתו לעסקאות שהוצגו לו ולהציג את עקרונות הניתוח, והשמאי עמד בכך. ההסתמכות על עסקה שבוטלה מצויה בשיקול דעתו המקצועי. נתוני 140 יחידות הדיור מצויים כמעט בלעדית בידי המערערת, ובחירתה להציג שבעה צמדי עסקאות בלבד פועלת לחובתה.
  • ע"א (חי') 53247-01-26 רבני יפה נ' עיריית חדרה (נבו, 25.8.2026)
    בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל בחלקו ערעור בתביעה בגין אי-ביצוע עבודות פיתוח במגרשים בגבעת אולגה. היטלי הסלילה שולמו בשנת 1999, והסלילה לא בוצעה כשלושה עשורים. דחיית תביעת ההשבה אושרה, משמרוץ ההתיישנות מתחיל במועד התשלום ודוקטרינת העוולה הנמשכת אינה חלה. לעומת זאת נקבע כי לרשות מקומית חובת זהירות מושגית בפיתוח מקרקעין שבתחומה. עד סוף שנת 2015 חסתה העירייה תחת חריג שיקול הדעת המינהלי. משהצהירה שהפיתוח יושלם בשנת 2015, עברה לשלב הביצוע, ולא הסבירה את אי-העמידה ביעד. העירייה חויבה בפיצוי של 189,000 ש"ח לשנה בגין השנים 2016-2017, בסך כולל של 378,000 ש"ח.
  • ע"א (י-ם) 65534-02-26 מיכאל לויאן נ' עיריית ירושלים (נבו, 23.8.2026)
    בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערעור העירייה, וחייב בעל זכויות בנכס מסחרי במלוא חוב הארנונה לתקופה שבין 1.1.2005 ובין 14.8.2012. בעל הזכויות מסר לעירייה דיווח כוזב שלפיו המחזיקה בנכס היא אמו של השוכר, וצירף הסכם שכירות פיקטיבי. נקבע כי הודעה פיקטיבית אינה מוציאה את המשכיר מתחולת סעיף 326 לפקודת העיריות. משלא נמסרה הודעה אמיתית, הפך המשכיר מחזיק קונסטרוקטיבי, החב בארנונה לצד המחזיק בפועל. מרוץ ההתיישנות הושעה לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, עד שנודע לעירייה על הכזב ביום 11.2.2021. ההשעיה חלה גם על השנים 2009-2012, בשל הודעה כוזבת נוספת משנת 2012.