• חוות דעת שמאי מייעץ בוטלה כי לא נערכה בהתאם להנחיות ועדת הערר, אף שלטענת השמאי המייעץ התקבלה אצלו רק בשלב מאוחר. ועדת הערר קבעה כי בכל מקרה באחריות השמאי המייעץ לקבל לידיו את החלטת ועדת הערר (ערר (מרכז) 8108/10 זאב הרטבי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה).

• במקרה בו מדובר בשתי יחידות בשטח בנוי מעל 140 מ"ר וכאשר לא היה חיוב בהיטל השבחה על השטח שמעל 140 מ"ר, הפטור לפי סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה תשכ"ה איננו חל בנפרד על כל יחידת דיור (ערר (מרכז) 8149/11 גבע מיכאל וציפורה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון).

• נקבע כי במקרה הנדון, העותרים לא עמדו בנטל להראות שתעריף הארנונה הקיים לאולמות אירועים בירושלים הוא בלתי סביר באופן המצדיק התערבות. כן נקבע כי אין גם מקום לקבל את טענת ההפליה כלפי אולמות בבתי המלון או את הטענה לעניין הפגם בהליך קבלת ההחלטות של מועצת העיר (עת"מ 52775-01-13 ש.ח.מ.ן החזקות בע"מ ואח' נ' עירית ירושלים).

• ככלל, סיווג נכסים לצורך חיוב בארנונה נעשה לפי השימוש העיקרי, להוציא חריגים בהם הנכס הוא "מתקן רב תכליתי" המשמש למספר תכליות שונות שאין קשר ביניהן, שאז ניתן להפריד בין חלקיו השונים ולסווגם בנפרד, בהתאם לשימוש והתכלית של כל אחד מהחלקים. במקרה זה אין מדובר ב"מתקן רב תכליתי" ולכן לא היה מקום לפצל את שטחיו לסיווגים נפרדים (עמנ (מרכז) 14848-02-13 עופר שערים אוטומטיים בע"מ נ' מנהל הארנונה, עיריית ראשון לציון).

• נקבע בין היתר, כי החיוב הרטרואקטיבי לאותה שנת מס בדין יסודו, משהמערערת לא הביאה לידיעת המשיב את הטעות הניכרת בשטח, על אף שלפי צו הארנונה ברור על פניו כי מדובר בשטח בר חיוב, והמשיב עדכן את השטח לחיוב בסמוך לאחר המדידה ולאותה שנת מס בלבד (עמ"נ 30361-08-13 אש- אורי בע"מ נ' עירית ירושלים ואח').

• נקבע שגם תשלום אשר אינו משולם ישירות על ידי המשתמש, וכן תשלום ששיעורו אינו נקבע לפי משך החניה, וכן תשלום עבור חלק משעות היום, ייחשבו שניהם לעניין הגדרת סיווג חניון לצורך חיוב בארנונה בגדר "תשלום" לפי מבחן השכל הישר. בהתאם, נקבע כי חניון "חנה וסע" אשר משרת כביש מהיר, ונועד להפחית העומס בעיר אחרת, אך החניה בו נעשית בתשלום על ידי המדינה, והוא משמש את הציבור הרחב, יסווג בסיווג "חניון". (עמנ (מרכז) 23668-01-13 שפיר נתיב מהיר בע"מ נ' מנהל הארנונה של המועצה האזורית עמק לוד).

• על אף שנקבע כי התגבשו עילות חיוב בהיטל סלילה והנחת צנרת, בוטלו החיובים, היות והאישור על היעדר חובות לטאבו היה עדיין בתוקף בעת הוצאת צווי התחלת עבודה (עתמ (מרכז) 20147-05-12 רבד בע"מ נ' עיריית רעננה).

• התקבלה בקשה לביטול החלטה מיום 6.10.13 לפיה התקבלה בקשה לאישור תובענה ייצוגית, במעמד צד אחד נוכח היעדר תגובה והיעדר התייצבות מטעם המועצה המקומית. זאת, משום קיומה של חשבת מלווה למועצה המקומית, דבר שמחייב על פי החוק והפסיקה המצאת כתב הטענות ישירות אליה. משלא נעשה כך, בוטלה ההחלטה כאמור, ונקבע כי 90 היום להגשת תגובה מטעם הרשות יספרו מיום מתן ההחלטה הנוכחית (ת"צ 41504-05-13 חרזאללה נ' מועצה מקומית זמר).

• נקבע כי היות ועיקר הפעילות בנכס אינה פעילות ייצורית, ואינה פעילות לפיתוח תוכנה, אלא למתן שירותים, אין לסווגו בסיווג בית תוכנה או לחלופין מלאכה, אלא בסיווג השיורי "בניינים שאינם משמשים למגורים" (עמ"נ 19893-02-12 פורמלי – מערכות טפסים חכמים בע"מ נ' עיריית תל אביב).

• במסגרת חישוב ה"שווי החדש" של זכויות המערערים במקרקעין לעניין היטל השבחה, יש להביא בחשבון את הפיצויים שיידרשו לשלם מכוח כתב שיפוי שניתן על ידם למשיבה, בגין תביעות פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, שתוגשנה עקב אישור התכנית המשביחה (ע"א 2338-09 אברמוביץ ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב-יפו).

• היטל השבחה הינו היטל מכוח חוק. המקרים בהם ניתן פטור מההיטל או שניתן לקזז ממנו תשלום חובה זה או אחר, צריכים להיות מעוגנים בדבר חקיקה מפורש. משלא נקבעה הוראה בחיקוק המאפשרת קיזוז התשלום לקרן חניה מהיטל השבחה – הרי שלא ניתן לקזזו (ערר (ת"א) 85127/12 הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב נ' יעקב קלו).

• הפרשנות הנכונה לצו הארנונה הינה הפרשנות של המשיבה, המבטלת את ההפרדה בין הסיווג של העסק לסיווג המחסן הצמוד לו. בנסיבות אלה, התנהלותה של המשיבה הינה תיקון טעות ותו לא, והיא אינה דורשת את אישור ועדת השרים; היא גם אינה מנוגדת לתקנה 5(א), העוסקת בשינוי סיווג מפורש ולא בתיקון טעות שנעשתה ביישום סיווג קיים (עתמ (ב"ש) 17205-04-13 סופר פארם ישראל בע"מ נ' מנהל הארנונה עיריית אילת).

• שלום- בנסיבות המקרה נסתרת החזקה בדבר אי תחולת חיוב רטרואקטיבי ויש להעדיף את אינטרס הציבור בדבר גביית שומת אמת על פני אינטרס הפרט- הנתבעים (תא (עפ') 43707-12-11 המועצה המקומית רמת ישי נ' יוסף קוטר).

• פניה לעיריה שאינה כוללת עילת השגה הקבועה בסעיף 3 לחוק הערר אינה יכולה להיחשב השגה (ערר (ב"ב) 36/10 כוכבה רוקח נ' מנהל הארנונה, עיריית בני ברק).

• בנסיבות בהן צו הארנונה לא פירש מהו בית ספר ציבורי, ומשברור כי אין המדובר באותה הגדרה המובאת בסעיף בפקודת הפיטורין, הרי שהעוררת בהחלט עומדת בהגדרת הצו של בית ספר ציבורי, ויש לסווגה ולחייבה בהתאם לכך (ערר (י-ם) 142/07 נ' מנהל ארנונה בעירית ירושלים).

• נפסק, כי בנסיבותיו של עניין זה, האשם בכך שהשטחים לא חויבו בארנונה רובץ כולו לפתחם של המערערים, אשר נמנעו ביודעין מלדווח על החזקתם בשטחים במטרה להתחמק מתשלום ארנונה, ועל כן חיוב המערערים בארנונה באופן רטרואקטיבי אינו פוגע בתחושת הצדק וההגינות, אינו פוגע בהסתמכות ואינו גורם כל עוול, נהפוך הוא. כן צוין כי טרם נקבעה הלכה ברורה בדבר גבולות סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, היושב כערכאת ערעור, לדון בטענות שאינן מצויות בגדרי סמכותה של ועדת הערר בגדרי ערעור ואף הובעה בפסיקה הדעה, לפיה ניתן להעלות לפני ועדת הערר כל טענה הקשורה לנושא הנתון להכרעה – בין שהטענה נושאת אופי עובדתי-טכני ובין שהיא בעלת אופי כללי-עקרוני (עמנ (ת"א) 11965-05-11 אמנון חביב נ' עיריית הרצליה).