• בין היתר בוטל חיוב רטרואקטיבי תוך שנקבע כי מדידה חדשה הסותרת מדידה קודמת אינה הצדקה מספקת כשלעצמה כדי לאפשר חיוב רטרואקטיבי (תאמ (רח') 55455-10-10 המועצה האזורית גזר נ' תמר אודס).

• הגם שהסמכות הבלעדית לדון בטענת "איני מחזיק" נתונה למנהל הארנונה, ניתן להעלותה ברשות ביהמ"ש, כאשר מדובר בשאלה בעלת חשיבות ציבורית כללית, וביהמ"ש רשאי לבחון שיקולים נוספים כמו מידת מודעות     האזרח להליכי ההשגה ומידת הפגיעה בו אם לא יותר לו להעלות טענותיו. במקרה דנן, אף שהמחלוקת אינה מחלוקת עקרונית ונעדרת חשיבות ציבורית, מצדיק להתיר לעותרים להעלות את טענותיהם ביחס לבעלותם בנכס   (עתמ (ת"א) 19279-06-12 רפאל אדלר נ' עיריית תל אביב אגף הארנונה).

• ככלל, אין להתערב בחוות דעתו של שמאי מכריע בעניינים הנוגעים לתחום מקצועיותו, ללא סיבה של ממש ונימוקים כבדי משקל. הלכה זו נכונה שבעתיים כשעסקינן בשמאי שמונה כשמאי מכריע ע"פ הסכם פשרה בין  הצדדים. עצם אי התאמת חוות דעתו של השמאי המכריע לחוות הדעת מטעם הצדדים, אין בה כשלעצמה כדי להביא להתערבות ביהמ"ש במסקנותיו (הפ (נצ') 1803-06-12 מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ נ' עלי נוג'ידאת).

• כאשר אין קשר בין בקשת האישור לחדילה מן הגבייה הבלתי חוקית, הרי שלא ניתן להצביע על התועלת שצמחה לקבוצה, מנקיטת ההליך, ולכאורה אין לפסוק גמול או שכר טרחה. מנגד, כאשר מתקיימים שיקולי תשומה והכוונה הציבורית, כבמקרה זה, הרי שיש מקום לחייב המשיבה בתשלום גמול למבקשת ושכר טרחה לב"כ (תמ (חי') 31104-10-13 אחים שגראוי ייזום ובניה בע"מ נ' עין כרמים תאגיד מים וביוב בע"מ).

• לאחר משלוח דרישה לבעל השליטה תבחר הרשות את המסלול הראוי בהתאם לעמדת בעל השליטה. ככל שבעל השליטה מעלה טענות הראויות להתברר בהליך השגה, ערר וערעור, יש לקבוע כי עליו לנקוט במסלול זה ואם לא נקט בהליכים במועד, פתוחה הדרך בפני הרשות לנקוט בהליכי גביה מנהלית. אם בעל השליטה חולק על הדרישה בשל עילות שאינן כלולות בחוק הערר, כגון שלא קיבל נכסים, הרי שחובת ההגינות המוטלת על הרשות מחייבת כי הרשות תמנע מנקיטת הליכי גביה ותגיש תביעה לבית המשפט. בכל מקרה גם אם נקטה הרשות המנהלית הליכי גביה ובעל השליטה הגיש עתירה מנהלית ובגדרה בקשה לעיכוב ההליכים, רשאי בית המשפט להגיע למסקנה כי ההליך המתאים הינו הליך התביעה האזרחית ובמקרה שכזה ראוי כי יעכב את הליכי הגביה ויפנה את הצדדים לבית המשפט האזרחי המוסמך (עתמ (חי') 46762-10-13 אירנה זורין נ' עיריית חיפה).

• לוועדת הערר יש סמכות להארכת מועד להגשת ערר, שתופעל במקרים חריגים ומתאימים. כמו כן נפסק כי הן למנהל הארנונה ברשות המקומית והן לוועדת הערר מוקנית סמכות להארכת מועד להגשת השגה על חוב ארנונה. סמכות זו יש להפעיל אך לעיתים חריגות, במתינות, ובזהירות (ברמ 901/14 עבוד ויקטור נ' עיריית חיפה).

• הנטל להוכיח כי הערעור הוגש במועדו מוטל על המערער, ולא ניתן לומר שהמבקשת עמדה בנטל זה. כלל ההמצאה עדיף על כלל הידיעה לצורך חישוב מניין הימים להגשת ערעור, בכפוף לכך שניתן לעשות שימוש בכלל הידיעה במקרים בהם התנהגות המערער מצביעה על חוסר תום לב דיוני. גם אילו ניתנה הסכמת המשיבים לדחיית המועד להגשת ערעור, אין בכך כדי לאפשר חריגה מהמועדים שנקבעו בדין ללא אישור ביהמ"ש, אשר לו מסור שיקול הדעת להחליט על כך, ואף זאת בנתון לקיומם של "טעמים מיוחדים" (ברמ 831/14 ‏ ‏ נשר מפעלי מלט ישראלים בע"מ נ' עיריית תמרה).

• תוך שהוא דוחה בקשת העיריה לסילוק התובענה כנגדה על הסף, קבע בית המשפט, בין היתר, כי תובענה שעילתה הינה אי קיום הבטחה מינהלית להשיב כספים שנגבו על ידי העיריה שלא כדין, אשר ניתנה במסגרת הליך קודם של תובענה ייצוגית, כאשר הסעד המבוקש הוא השבה, מצויה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, כאמור בסעיף 5(ב) לחוק תובענות ייצוגיות (תצ (ת"א) 7604-10-13 עיריית חולון נ' אברהם שטרנג).

• נקבע כי לעניין הוכחת הגשת השגה כדין למנהל הארנונה, אישור משלוח בדואר רשום אינו מספק אם אין בצידו הוכחה לכך, קרי, אישור מסירה שאכן דבר הדואר התקבל ביעדו- אצל מנהל הארנונה. מנגד, נקבע כי מניין הימים לצורך הליך השגה, נספר ממועד קבלת דרישה מפורטת מהעיריה, וכל עוד זו לא התקבלה אצל הנישום, לא יחל להיספר מניין הימים (עתמ (חי') 15407-01-14 הוט מובייל בע"מ נ' מועצה מקומית ג'ת [מספר ימים לאחר מכן ניתן בבית המשפט העליון פסק דין הפוך]).

• אי-עמידה בפרק הזמן הסטטוטורי שנקצב בסעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)למתן תשובה להשגה מובילה לסנקציה חריפה– התייחסות להשגה כאילו התקבלה – ללא שיקול דעת נוסף. ככלל, אין לסייג את תחולתו של הסדר זה לגבי מצבים של "השגות סרק". מניין 60 הימים הקצובים חל מן המועד שבו הגיעה ההשגה לכתובת מנהל הארנונה או לכתובת שפרסמה העירייה בכל הנוגע לפניות אליו, גם אם טרם הגיעה בפועל לידיו של מנהל הארנונה. מן הראוי שהכתובת המדויקת למשלוח ההשגה תצוין על גבי ההודעה הנשלחת לנישום, כדי לצמצם מראש מחלוקות הנוגעות לאופן משלוח ההשגה (עעמ 3440/12 עיריית אשדוד נ' מכשירי תנועה בע"מ).

• שינוי משמעותי בין דרישת הועדה המקומית לתשלום היטל השבחה לבין החיוב הסופי עשוי להביא את בית המשפט של ערכאת הערעור להתערב בשאלת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ולפסוק הוצאות לצד הזוכה שנדרש לנקיטת הליכים, כפי שאכן נעשה במקרה זה. בהתאם, תושפע חלוקת הנטל בין הצדדים בנשיאת שכרו של השמאי המכריע (עמנ (מרכז) 43917-01-13 יצחק יאסו נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה רעננה).

• בין היתר נפסק כי היות והמבקשות נמנעו מלפעול לשינוי או ביטול סיווג מלכ"ר בצו הארנונה של מבקשת 1, לא היה מנוס מקביעת בימ"ש קמא לפיה מאחר שבצו הארנונה מופיע סיווג רלבנטי כלשהו, יש לפעול על פיו, בהתאם לעיקרון שנקבע בהלכת מרסייה. כמו כן נקבע כי אין סמכות לדון בטענות בדבר אי חוקיות של צו ארנונה בהליך ערעורי על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה (ברמ 7165/11 המועצה המקומית אזור נ' מפעל הפיס).

• ראוי שאופיו של הטריבונל המינהלי שעליו נסב הערעור המנהלי יהווה שיקול בהחלטה על גובה העירבון להבטחת הוצאות המשיב, לצד השיקולים הכלליים בעניין זה; ככלל, ככל שהטריבונל המינהלי דומה במאפייניו לערכאה שיפוטית וככל שמומחיותו רבה יותר, כך גובה העירבון יהיה דומה לערבון שמוטל בהליך ערעור על פסק דין של ערכאה שיפוטית, ולהיפך (ברמ 2498/14 המרכז לאקונומיה בישראל בע"מ נ' עיריית רחובות (מנהל הארנונה וועדת ערר לארנונה).

• על הצדדים לעסקת מכר מקרקעין לדווח לוועדה המקומית לתכנון ובנייה על העסקה לשם הפעלת מנגנון קביעת היטל ההשבחה ובהעדר דיווח מפורש לא נולדה "עילת התביעה" שאפשרה להציג דרישה להיטל ההשבחה והחוב לא התיישן (עמנ (נצ') 36445-11-13 עזבון המנוח מחמוד טבעוני נ' נצרת ועדת תכנון ובניה נצרת).

• בין היתר נקבע לעניין חבות בהיטל השבחה כי יצור אנרגיה סולארית ע"י העותרת טעון היתר בשל העובדה שאינו מהווה שימוש נלווה לשימוש העיקרי, משום שאינו מקיים את המבחנים שנקבעו להגדרת שימוש נלווה, דהיינו שכל כולו נועד לשרת את השימוש העיקרי המותר על-פי תכנית, ואשר נגזר במישרין מהשימוש העיקרי או אם קיים ביניהם קשר של תלות (עתמ (חי') 9281-11-13 אנרג'יקס – אנרגיות מתחדשות בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה – צפון).

• בין היתר נקבע כי אין בפער שבין מדידות שונות לבדו כדי להצדיק חיוב רטרואקטיבי ועל כן דינו להתבטל (תאמ (רח') 55455-10-10 המועצה האזורית גזר נ' תמר אודס).