• המבחן העיקרי לסיווג נכס וקביעת תעריפי הארנונה, הינו מבחן ייעוד השטח והשימוש בו. כאשר הדין מאפשר מספר סיווגים חוקיים, לא ימיר ביהמ"ש את שיקול הדעת הנתון לוועדת הערר בשיקול דעתו, גם אם הוא היה מגיע למסקנה אחרת. במונח "ספורט" כובד המשקל מונח על הפעילות הגופנית, אך ספק אם משחקיית ג'מבורי עונה על הגדרת "ספורט". לכן, החלטת המשיבה מצויה במתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה (עמנ (ת"א) 41787-10-12 רשת משחקיות פעלטון בע"מ נ' מנהלת הארנונה בעיריית רמת גן (על פסק הדין הוגש ערעור)).

• לשון החוק היא רק נקודת המוצא לפרשנות דבר חקיקה ועל מנת להבין את משמעותו המשפטית יש לפנות גם לתכליתו. לאור בחינה זו, יש לאפשר הגשת תובענה ייצוגית לא רק במחוז השיפוט בו ניתן היה להגיש את התביעה האישית של המבקש, אלא בכל מחוז שיפוט שיש לו זיקות מספיקות לתובענה הייצוגית, לפי חלק לא זניח של חברי הקבוצה (תצ (מרכז) 57574-12-13 זוהר כהן נ' סינרון ביוטי בע"מ).

• בין היתר, נפסק כי אין מקום לבטל החלטת ועדת ערר שניתנה לאחר שתוקף המינוי של חברי הוועדה כבר פג, שכן אין מדובר בפגם חמור במידה כזו כדי להביא למסקנה לפיה יש לבטל את ההחלטה בבטלות מוחלטת. בהתאם לעקרון הבטלות היחסית יש מקום לבחון כל החלטה, שניתנה לאחר שתוקף מינוי הוועדה פג, בהתאם למכלול נסיבותיה כדי להכריע בשאלת תוקפה. כן נקבע כי בית-המשפט מוסמך להתייחס, גם במסגרת פסק-הדין בערעור, לשאלת שיעור הריבית על חוב שנדון בפניו, ואין הוא כבול בעניין זה לסמכות העניינית של מנהל הארנונה וועדת הערר (עמנ (ת"א) 32429-12-12 יצחק כלוף נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב –יפו).

• בין היתר ועדת הערר קבעה כי היא בעלת סמכות לדון בחיובים רטרואקטיביים (ערר (י-ם) 289/10 פלונית נ' מנהל הארנונה-עירית ירושלים).

• לצורך חיוב בארנונה, הדרך לבחון האם בניית הבניין הושלמה הינה באמצעות המבחן האובייקטיבי של "נכס הראוי לשימוש", כפי שנקבע בהלכת "המגרש המוצלח", וזאת, גם אם נדרשת השלמה שולית כגון חיבור הנכס לחשמל שכבר קיים בבניין, שכן הנישום אינו יכול להמנע מפעולה פשוטה וזניחה בנכסו על מנת לעצור את חיובו בארנונה מטעמי "כדאיות כלכלית" (עתמ (חי') 29631-10-13 שמחה פרץ נ' עיריית נשר (ראו מאמר על פסק הדין בניוזלטר)).

• אין ליתן פטור מתשלום היטל השבחה לפי סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, בגין "בניה או הרחבה של דירת מגורים", במקרים בהם קיימת דירת מגורים ששטחה עולה על 140 מ"ר באותם המקרקעין. לעניין זה, אין נפקות לשאלה האם מדובר בבניית יחידת דיור נפרדת או בהרחבה לדירה הקיימת. (ברמ 6195/13 דפנה רביד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים).

• אושרה תביעה ייצוגית שעניינה חיוב אוטומטי ב"ריבית פיגורים" עקב תיקון חיוב הארנונה רטרואקטיבית מקום שבחשבון הנישום יתרת זכות. (תצ (מרכז) 38784-07-11 אנטריפוינט בע"מ נ' עיריית פתח תקווה).

• אושרה תובענה כייצוגית בעילת עשיית עושר ולא במשפט, בגין אי החזר תשלום שנגבה שלא כדין, בחלוף 30 יום מהודעת הנישום לרשות על כך, בצירוף הפרשי ריבית, כקבוע בסעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980, תוך שנקבע כי כשם שהנישום מחויב בתשלום הפרשי ריבית והצמדה, ככל שהשגתו נדחית, לאחר פרק זמן ארוך יותר מ-30 יום מהמועד שנקבע לתשלום, כך ובאותה מידה, על הרשות מוטלת החובה להחזיר לנישום סכום ששולם על ידו ביתר, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, ככל שההשגה מתקבלת לאחר פרק זמן ארוך יותר מ-30 הימים שנקבעו בחוק. (תצ (נצ') 22406-08-13 לוסיא גלס בע"מ נ' עיריית נצרת עילית).

• בית המשפט קיבל את התביעה הייצוגית שהוגשה כנגד הנתבעת – תאגיד מים וביוב. נפסק, כי הנתבעת לא היתה רשאית לגבות את רכיב המע"מ מעבר לתעריף שהיה בתוקף ערב כניסתו של חוק התאגידים לתוקף. (תמ (ת"א) 116-09 ויצו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות נ' מיתב- מים תיעול וביוב בע"מ (ויצו יוצגה על-ידי עו"ד מוסקוביץ)).

• נפסקו שכ"ט בסך 38,000 ש"ח וגמול בסך 10,000 ש"ח במסגרת הליך תובענה ייצוגית שהוגשה בו הודעת חדילה בעילה של גביית סכום אגרת הביוב מצרכני מים לשימושים שאינם לתעשייה בהתאם לתעריפי אגרת הביוב שנקבעו בחוק העזר לצרכני מים לשימוש תעשייתי, שהם תעריפים הגבוהים מתעריפי השימוש שאינו תעשייתי. (תמ (חי') 24196-01-14 ש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ נ' עירית נהריה).