• נתקבלה בקשה לסילוק על הסף כנגד טענה לחישוב סכום ארנונה על בסיס נתוני שטח שגויים משום שלא נתקיימו הליכי השגה וערר, ונדחתה בנוגע לטענת חיוב ביתר בגין אי מתן פטור מארנונה לנכס ריק, היות וטענה זו אינה בסמכות מנהל הארנונה מחד, ומאידך, מהווה תקיפה עקיפה של החלטת הרשות משהסעד המבוקש בגינה הוא השבה, ולכן מצויה בסמכות בית משפט השלום (תא (י-ם) 13340-12-11 אלומון לאב בע"מ נ' עירית ירושלים).

• הצבת גדר אך ורק לצורך מניעת שימוש מאחר, כשלעצמה, אינה יכולה להיחשב כ"שימוש בפועל" כנדרש לצורך יסוד ה"שימוש" שבהגדרת "קרקע תפוסה" (עמנ (חי') 36801-09-12 סקום (ישראל) בע"מ נ' עירית עכו).

• היות והליכי הגבייה שננקטו, כנטען על ידי העיריה, לא הגיעו כלל לידיעתו של המשיב, כפי שעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, לא נעצר מרוץ ההתיישנות להגשת עתירתו בפני בית המשפט קמא. (עעמ 3907/12 עיריית קרית אתא נ' חוסין עזאם).

• אין מקום להרחיב את סמכות וועדת הערר ואין מקום להורות למינהל הארנונה ולועדת הערר לדון גם בשאלות של סבירות או חוקיות החלטות העירייה. כן נקבע כי משעיקר המחלוקת בין הצדדים הינו במחלוקות עובדתיות המצויות בסמכותם הייחודית של מנהל הארנונה וועדת הערר, העותרת לא מיצתה הליכים בטרם הגשת העתירה ואין מקום לבטל את הודעת השומה המתוקנת. עם זאת, הודעת החיוב המתייחסת לשנים 2005-2011 איננה תקפה, בהיותה רטרואקטיבית (עת"מ 1920-02-12 קרן קיימת לישראל נ' עיריית נצרת).

• הפעילות אשר התירה הרשות לקיים בגן הלאומי איננה נכללת בפטור המוענק לה על פי חוק הגנים הלאומיים, משמדובר בפעילות מסחרית, שלא הוכח עובדתית כי התקיימה בהיקף שולי, עד כי היא נטמעה בפעילות המיועדת לכלל ציבור המבקרים בגן הלאומי. בנסיבות אלה, אין להיעתר לבקשת הרשות ולהצהיר כי היא זכאית לפטור ממיסי ארנונה. מנגד, החיוב הרטרואקטיבי דינו בטלות, משום שלא הוכח כל אשם מצידה של הרשות, אלא מדובר בטעות של המועצה האזורית בדבר הפעלת סמכויותיה (עתמ (ב"ש) 18432-12-11 רשות הטבע והגנים הלאומיים נ' מועצה אזורית לכיש).

• בית המשפט המנהלי מחק ערעור על קביעה משפטית של ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה בסוגיית אופן הפחתת עלות המטלות הציבוריות מסכום החיוב בהיטל, בקובעו כי כל עוד לא הסתיימה מלאכתה של הוועדה ולא ניתנה הכרעתה הסופית בסעד שהתבקש מלפניה – אין מדובר בהחלטה סופית הניתנת לערעור מינהלי (עמנ (י-ם) 36160-10-13 מ.ה.א.ר. בנין והשקעות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים).

•  פסק דין שאישר הסכם אליו הגיעו הצדדים מורכב משני חלקים, החלק ההסכמי והגושפנקה לפיה בית משפט אישר ונתן להסכמות הצדדים תוקף של פסק דין מחייב. פסק דין כזה ניתן לתקיפה בשתי דרכים, בהגשת ערעור באם נפל פגם בהליך השיפוט, היינו באישור ביהמ"ש להסכם, או באמצעות הגשתה של תביעה למקרה והתגלה פגם בחלק ההסכמי, דבר הנבחן בהתאם לחוק החוזים, ככל סוגית פגם בכריתת חוזה (תא"ק 46071-02-13 מועצה מקומית כאבול נ' כפר אלסנדבאד להשקעות ותיירות בע"מ ואח').

• יש לראות בטענת "איני מחזיק בנכס" טענה בעלת מעמד מיוחד. לפיכך, אין ליישם ביחס אליה במלוא חומרתו את הכלל הנוגע לסעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 המתיר להעלות רק טענות השגה בבית משפט רק אם מדובר בטענות עקרוניות או בעלות חשיבות כללית )עא (י-ם) 21264-07-13 מנאל אבו רומי נ' עיריית ירושלים).

• תביעה השבה תוך עקיפת המסלול הייחודי של תקיפת שומת ארנונה בדרך של השגה וערר תתאפשר במקרים חריגים בלבד, כגון במקרה של טענות משפטיות עקרונית, או בטענות להפרת הסכם עם הרשות ואף בטענות לרשלנות חמורה של הרשות המקומית (תא"מ 41273-11-11 אלקטרה מוצרי צריכה ישראל (1951) בע"מ נ' עיריית רמת גן).

• נפסק פעם נוספת כי ארנונה היא במהותה מס ולא היטל או אגרה, ותשלומה אינו מותנה במתן שירותים למשלם על ידי הרשות המקומית (עעמ 3447/12 מפעלי תרנ"א מלונאות ונופש בע"מ נ' עיריית חדרה, לרבות מנהל הארנונה בעיריית חדרה).

• בין היתר נפסק כי עצם העובדה שלא קדמה להגשת התביעה פנייה מוקדמת למשיבה אין בה כשלעצמה כדי לפגום בבקשת האישור, וכי השקעת העבודה בהכנת התביעה והבקשה לאישורה כייצוגית, כמו גם החשיבות הציבורית העקרונית שבעמידה על תיקון הליקוי שבחישוב הארנונה, יש בהן כדי להצדיק פסיקת גמול ושכר טרחת עו"ד שלא כנגזרת באחוזים משווי החסכון (תמ (חי') 20770-09-12 חיים פינטו נ' עיריית נהריה).

• בין היתר נפסק כי אין כל פסול בכך שעורכי-הדין – ולא התובע עצמו – הם המומחים המכלכלים את צעדיהם בתובענה, ובלבד שהתובע עצמו איננו פיקטיבי ויש לו עניין ממשי בתביעה והבנה כלשהי של מסגרתה (תצ (מרכז) 17616-09-10 שולמית לוינסון נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון).

• נפסק כי מרגע שהוחלט על ידי ועדת הערר, כי הסיווג הנכון הוא של אולם ספורט ולא של נכס מסחרי, וכאשר לא חל כל שינוי במהות הנכס ובשימוש שנעשה בו, הרי שזה אחד מאותם מקרים חריגים שההגינות הציבורית מחייבת להפעיל את סמכותו הכללית של בית המשפט, כדי למנוע עיוות דין ולהתגבר על המחסום הפרוצדוראלי של אי הגשת השגה במועד, במיוחד כאשר מדובר במלכ"ר, ומשכך לא ראוי שהעירייה תדרוש את יתרת התשלום על פי סיווג של נכס מסחרי, כאשר ברור שמבחינה מהותית סכום זה אינו מגיע לעירייה (עא (ת"א) 7649-06-13 מועדון כדורת דשא רמת גן נ' עיריית רמת גן).

• לשמאי המכריע סמכות ואף חובה ככל שהוא סובר כך, לקבוע היטל השבחה הגבוה מזה שדרשה הוועדה המקומית. וזאת כחלק ממטרות תיקון 84 לחוק, וכי מסמכותה ומחובתה של ועדה מקומית לגבות היטל השבחה על פי השומה המכרעת, אף שגבוה הוא מדרישתה היא. כמו כן, הועדה התערבה בשומה המכרעת בשני עניינים- הסתמכות על מקדם דחיה מוסכם בשעה שלא היה כזה, וקביעת שווי דירה על בסיס דעתו של שמאי הועדה המקומית ללא נימוק (ערר (מרכז) 8001/12 קרייזי ליין פיתוח ונדל"ן בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה).

• נפסק כי פטור מהיטל השבחה לפי סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית יינתן פעם אחת לחלקת מקרקעין אחת, גם כאשר מדובר במחזיקים במשותף במקרקעין שאינם בני אותה משפחה, וכי פרשנות אחרת לסעיף סותרת את התכלית הסוציאלית שבמתן הפטור (עא (מרכז) 16542-02-12 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נס ציונה נ' רות בר).

• על אף שחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 אינו חוסם את דרכו של התובע לבית המשפט, בפרט לעניין העלאת טענה של אי-החזקה בנכס, בית המשפט ייטה שלא ליתן סעד במקרה של תקיפה עקיפה, מקום בו נמנע החייב מלהעמיד את הפגם הנטען בהחלטה המנהלית לביקורת בדרך של תקיפה ישירה (תאמ (ת"א) 49818-05-13 אוסמה זייתונה נ' עיריית תל אביב יפו).