• בפסק דין תקדימי נקבע כי יש להציג אישור עיריה לפני רישום משכנתא. כמו כן נקבע כי חוב לרשות מקומית הוא באותה דרגה כמו משכנתא רשומה במקרה של מימוש בשעבוד הרובץ על הנכס (בג"צ 7009/04 עירית הרצליה נגד היועץ המשפטי לממשלה).

• על מנת שרשות מקומית תוכל לגבות חוב ארנונה של החברה מבעלי השליטה בה, מכוח חוק ההסדרים, נדרש כי יתקיימו התנאים הבאים:

1. החיוב הוא בגין נכס שאינו משמש למגורים;

2. החוב הוא חוב ארנונה סופי;

3. החברה לא פרעה את החוב;

4. החברה הפסיקה את פעילותה;

5. הנתבע הוא אכן בעל שליטה בחברה;

6. הנתבע קיבל לידיו את נכסי החברה ללא תמורה או בתמורה חלקית.

בהתקיימם של חמשת התנאים הראשונים, אשר הנטל להוכחתם מוטל על התובעת, הרשות תהייה פטורה מהוכחת התנאי השישי והאחרון לפיו בעל השליטה קיבל לידיו נכסי החברה, וכך תוכל לגבות את חוב הארנונה מבעל השליטה עצמו. חזקה זו, אשר הוכרה כ "חזקת ההברחה" ניתנת לסתירה, ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, על ידי בעל השליטה בחברה, כך שהנטל הוא על בעל השליטה להוכיח כי לא הועברו אליו נכסים מהחברה החייבת, ללא תמורה או בתמורה חלקית (ת"א 19519-12-10 עירית קרית ביאליק ואח' נ' מוצרי בטון ביאליק בע"מ ואח').

• בית המשפט חזר על העמדה שהובעה בפסיקה בעבר כי ההפחתה בצו הארנונה של העיריה, בחישוב שטח מרתף לבית פרטי שאינה ניתנת בבית משותף, מהווה אפליה הדורשת תיקון הצו, וקבע כי תיקון הבא למנוע אפליה אינו בבחינת "שינוי שיטת חישוב", אלא מהלך הכרחי למניעת אפליה בין אזרחי העיר (עתמ (ת"א) 31495-03-13 ענת חרחס נ' עירית תל-אביב-יפו).

• בהיעדר הוראה בחוק, חובות ארנונה כלל אינם נושא לקיזוז, מאחר וארנונה הינה מס במהותה, ולא ניתן לראות בה חיוב רגיל, שהוראות חוק החוזים חלות עליו (תא (נצ') 308-02-13 אספקה טכנית ריבחי קעואר בע"מ נ' עיריית נצרת).

• ביהמ"ש הורה על סילוק הסף של התביעה נגד הנתבעת 2, תאגיד יובלים, להשבת סכומים ששולמו עבור היטלי סלילה, תיעול, מים וביוב. הואיל והנתבעת 2 אינה הגוף הסטטוטורי שהוסמך לקבוע ולהתקין הכללים לחישוב וכל שכן את מחיר המים, אי צירוף רשות המים כנתבעת בהליך, הינו פגם היורד לשורשם של דברים (תא (ב"ש) 28288-07-12 פרץ בוני הנגב-אחים פרץ בע"מ נ' עיריית אשדוד).

• נדחתה בקשה למחיקה על הסף של תביעה להשבת היטלי פיתוח מחמת שיהוי וחוסר יריבות. נקבע כי מדובר בתביעת השבה וכי טענות הסף מבוססות על עובדות שנויות במחלוקת של ממש. באשר לביוב נקבע כי הוא צריך להתברר בפני ועדת הערר לענייני ביוב שמוסמכת להאריך את המועד (תא (נצ') 37124-07-13 מ.ע.א. השקעות בע"מ נ' המועצה המקומית מגדל) [על ההחלטה הוגש ערעור לבית המשפט העליון].

• בית המשפט הביע דעתו לחיוב, אך לא הכריע בשאלה, האם יש למחוק החובות הנטענים מספרי העיריה משהתיישנו, ובכך למנוע כל אפשרות מן העיריה לגבותם, לרבות על דרך קיזוז או גביה פאסיבית, אך קבע כי החובות הנטענים ימחקו מספרי העיריה משהעיריה לא הוכיחה את קיומם (עתמ (ת"א) 32325-01-13ליאורה מיכקשוילי נ' עיריית הרצליה).

• הענקת הסמכות לשרים, בהיותם מופקדים על האינטרס הציבורי, מלמדת על חשיבות ההיבט הממלכתי הכולל, עד כדי העדפתו בהתאם לנסיבות על פני השיקול המקומי. מטבע הדברים הרשות המקומית אינה מתמקדת די הצורך באינטרס הציבורי הרחב, כי אם באינטרס המקומי. על השרים למלא את החסר ולאזן כנדרש, ולאור זאת, ועל רקע מכלול השיקולים, החלטת השרים לדחות את בקשת העירייה להפחתת שיעורי הארנונה לתעשיית הייטק בראשון לציון נמצאת במתחם הסבירות, ולא נפל בה פגם אחר שיצדיק את ביטולה (בגץ 6474/10 עיריית ראשון לציון נ' שר הפנים).

• נקבע כי הרשות תוכל לגבות את שיעורי הארנונה המוגדלים על פי אישורי השרים, כאמור בסעיף 9 [ב][2] לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), ביחס לשנה פלונית, שניתנו סמוך לסוף אותה שנה, גם אם דרישותיה לתשלום שיעורי הארנונה המוגדלים נשלחו לנישומים יומיים לאחר שנת המס הרלוונטית, בין היתר לאור אופיה של הוראת הסעיף, והעובדה כי הודע לנישומים מראש, כמצוות החוק, על הכוונה להגדיל את נטל הארנונה, והיה עליהם לכלכל צעדיהם בהתאם (עתמ (נצ') 35244-07-13 פריניר (הדס 1987) בע"מ נ' מועצה אזורית גליל תחתון).

• בית המשפט דחה הן הערעור והן העתירה המנהלית שהגישו העותרים / המערערים ביחס לתשלומי ארנונה. נפסק, בעניין העתירה המנהלית, כי נוכח הרישום בדו"ח רשם החברות המלמד לכאורה על קיום נכסים, היה על העותרים להציג בפני העיריה ראיות של ממש על כך שהחברה היתה נטולת נכסים, כפי שנטען. ראיות כאלו לא הוצגו. משכך, ניתן לגבות את חוב הארנונה מהעותרים מרגע שיהיה חלוט (עמנ (חי') 45950-03-13 ויקטור עבוד נ' וועדת ערר לעניניי ארנונה).

• אין לאפשר באמצעות תשריט חלוקה "שכפול" יחידות דיור או זכויות בניה בחלקה. משכך, התכנית החדשה הביאה להשבחה בגין תוספת שתי יחידות דיור, גם אם אין תוספת שטחים ותוספת אחוזי בניה, ועל השמאי המכריע לתקן שומתו ולחשב את שווי ההשבחה משתי יחידות דיור במצב קודם ל-4 במצב החדש (ערר (מרכז) 8089/12 הוועדה המקומית לתכנון ובניה הוד השרון נ' אלי ודניאלה כהן).

• בהתאם להלכת בר (ע"א 16542-02-12 הוועדה המקומית לתכנון ובניה נס ציונה נ' בר ואח') אין מנוס מהתערבות בקביעתו של השמאי המכריע, כי קיימת זכאות לפטור, מאחר וכבר ניתן פטור אחד בחלקה (ערר (מרכז) 8008/12 הוועדה המקומית לתכנון ובניה נס ציונה נ' קבוצת הבעלים לנגליב גורן ואח').

• בית המשפט קבע כי לאור הפגמים בהתנהלות התובע הייצוגי הוא אינו זכאי לגמול, אולם ב"כ זכאי לשכר טרחה על אף הפגמים בניהול ההליך, משום שהביא בסופו של יום לחדילה מגביה מצד הרשות (ת"צ 22650-10-13 זועבי נ' מועצה אזורית הגלבוע).

• בית המשפט הורה למחוק בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בניגוד לבקשת המשיבה לדחותה, תוך שהוא קובע כי אין לבית המשפט סמכות להורות על דחיית בקשת האישור מכוח תקנה 241(ד) בתקנות סדר הדין האזרחי, שכן בהתאם לסעיף 19 לתקנות תובענות ייצוגיות תש"ע – 2010 יש לקבוע כי החלת תקנות סדר הדין האזרחי "בשינויים המחויבים" משמעה גם כי אין מקום, בוודאי לא כדבר שבשגרה, כי בית המשפט רשאי להחליט על דחיית הבקשה על יסוד הבקשה והתשובה בלבד (ת"צ 42283-07-13 יפת ואח' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, אגף בריאות – ביטוח ספורטאים).

• נפסק כי לא קמה חובה לשלם היטל השבחה בד בבד עם רישום משכנתה. לפיכך, לא נדרשת בשלב רישום המשכנתה תעודה מטעם הועדה המקומית המעידה על תשלום היטל ההשבחה הרובץ על הנכס, כי על רשם המקרקעין לדרוש כתנאי לרישום משכנתה תעודה המעידה על סילוק חובות הארנונה, כאשר מדובר בחובות מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס; כי אין לרשויות המנהליות מעמד של נושה מובטח בגין חובות ארנונה והיטל השבחה, וכי סעיף 11א(1) לפקודת המסים (גביה) שעניינו סדר קדימה בשעבודים חל על חובות ארנונה כמפורט בפסק הדין (בגץ 7009/04 עיריית הרצליה נ' היועץ המשפטי לממשלה).

• ביהמ"ש קיבל ערעור מנהלי בעניין סיווג נכס המערערת לצורך חיובו בארנונה וקבע כי בהתאם להלכת מרסיה, לאור המשמעות המילונית, תכלית החוק וטעמי אחידות פרשנית, יש לסווג את המערערת, המפעילה בנכס עסק לייצור נורות וגופי תאורה מסוג LED וכן מרכז פיתוח טכנולוגי לתאורת LED, תחת סיווג "בית מלאכה" (עמ"נ 22010-02-13 אוטוסנט בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת"א יפו).

• אף אם חדלה המשיבה מהגבייה כאמור עוד לפני הגשת התובענה, משלא יכול היה המבקש לדעת כי המשיבה אכן ייתרה את הצורך בהגשת תובענה ייצוגית, בשל התנהלותה של המשיבה, מתקיימים הרציונאלים המצדיקים פסיקת גמול ושכר טרחה לתובע כמפורט בפסק הדין ((י-ם) 406/09 תמ (י-ם) 406-09 אשר ספיר נ' חברת הגיחון בע"מ).

• החלטה גורפת לפיה יש למסור לכל החפץ עיון בתיק בניין ובהיתרי בניה, מבלי להזדקק לבקשה על פי חוק חופש המידע, עלולה לפגוע בפרטיות של בעל ההיתר או בעל הנכס (עתמ (מרכז) 56982-05-13 יחיא גיוסי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה טייבה).

• חיוב המערערת בארנונה על שטח הבריכה גם על תקופת השנה בה הבריכה אינה מופעלת הינו כדין (עמ"נ 34145-10-13 ב"ה פול קלאב בע"מ נ' עיריית באר שבע).

• חסימת המבקש להעלות את טענותיו בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, מקום שבו אין למעשה מחלוקת כי אינו יכול לעשות שימוש בנכס שבבעלותו, עלולה לפגוע ולעוות את דינו. המדובר בשאלה העקרונית, האם ראוי כי המשיבה תחייב את המבקש בחיובי ארנונה, מקום שבו היא יודעת כי הוא אינו יכול לעשות שימוש בנכס וכי הדבר אף אינו בשליטתו. משכך, יש לאפשר למבקש רשות להתגונן (תא"ק 42233-10-12מועצה אזורית שומרון נ' לוי).

• היות ואין לבית משפט זה (שלום) סמכות לשבת כערכאת ערעור על החלטת מנהל הארנונה, הרי שגם אם תתקבל הבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, ותהפוך לכתב הגנה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, לא קיימת הגנה למבקש, ומשכך, אין מקום להאריך המועד להגשת התנגדות (תת (י-ם) 32793-07-13עירית ירושלים נ' בנימין חננאשוילי).