סקירת פסיקה חודש ינואר ופברואר 2020

1. ה"פ (ת"א) 27240-06-18 מגדלי הנחלה בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל – בית המשפט אינו שמאי-על, והוא לא יבדוק את תוצאות השמאי הממשלתי, אבל כן בסמכותו לבדוק אתת ההנחיות שלפיהן עבד השמאי הממשלתי. כן יפעיל ביהמ"ש שיקול דעת; הבטחה מנהלית צריך שתהיה באופן שניתן להוכיח ולא ללמוד מהנסיבות; ככל וצד מעביר את נטל ההוכחה לצד השני, אין לו חובה לזמן את העדים של הצד השני – מדובר באחריות של הצד שהנטל עבר אליו; שעה שצד הסכים לשלם בעבור חלקה שהועברה (במו"מ) הוא איבד את האפשרות לטעון שאין לו תמורה כלשהי בשל החלקה; כאשר מביאים בחשבון את התוספת שנותנת החלקה המשלימה לפרויקט – יש להביא בחשבון את כל חלקות הפרויקט ולא רק את החלקה הצמודה; התמורה לפי ס' 70(ב) תהיה לפי יכולת המיקוח. במקרה דנא – היכולת קיבלה ביטוי בהסכם הראשון; ההתנהלות של מנהלי המנהל במהלך המו"מ, אינה מהווה הבטחה שלטונית אבל יש בה כדי להוות אינדיקציה ליכולת המיקוח לחישוב העסקה.

 

2. עע"מ 10182/17 מנהל ארנונה של עיריית רחובות נ' דרבן השקעות בע"מ – בוטלה קביעה של אי סבירות תעריף קרקע באזור אחד ביחס לקרקע באזור אחר, ונקבע כי לצורך אי סבירות יש להראות השוואה לרשויות אחרות.

 

3. עמ"נ (ת"א) 12257-02-19 עו"ד ישראל כלוף נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו – טענה לאיחור בתשובה לערר יש להעלות בפני ועדת הערר; טענה כנגד חברי הוועדה יש להעלות בפני ועדת הערר; מתן תשובה לערר ע"י נציג של מנהל הארנונה במקום מנהל הארנונה עצמו, אינה מהווה פגיעה מהותית המצדיקה ביטול התשובה לערר, מטעם של בטלות יחסית.

 

4. ת"צ (מרכז) 18004-08-11 בית אגמי – חברה לשיווק רהיטים (1997) בע"מ נ' עירית ראשון לציון – במקרים שבהם נתבע אינו משנה את התנהלותו לאחר הגשת תובענה ייצוגית כנגדו, ביהמ"ש יכול להרחיב את הקבוצה כך שתכלול את כל מי שיש לו עילה עד למועד מתן ההחלטה; נדחה הסכם פשרה בתביעה ייצוגית מהטעמים שלא הוגדרו חברי הקבוצה ואופן חישוב ההשבה.

 

5. עת"מ (מרכז) 72555-12-18 שטרית נ' מועצה מקומית אבן-יהודה – אין חובה שעיקול סטטוטורי יבוטל רק בגלל התיישנות או שיהוי; שיהוי היא דרך דו-צדדית ובודקים גם שיהוי של הנישום, ולכן העובדה שהנישום לא פעל כנגד רישום הערת האזהרה על הנכס – פועלת לרעתו ויוצרת איזון עם השיהוי של הרשות; הליכים מנהליים של עיקולים והגשת תביעה אזרחית, במרווחים של 4 שנים – אינם עומדים בקנה אחד עם חובת הרשות לפעול בסבירות ובמידתיות באכיפת החוק; בשל ההדדיות של השיהוי – החוק נותר על כנו, אבל הופחתו הריביות.

 

6. עמ"נ (י-ם) 52863-08-19 מנהל הארנונה של עירית ירושלים נ' גמאל עמירה – ערר שהוגש באיחור לא היווה עילה לדחייתו, שכן עדיף הכרעה מהותית ולא הכרעה בכשל דיוני; מכבסה שהינה תעשייה הינה חריג לסיווג של מכבסה, ועל כן נטל ההוכחה הוא על הטוען לסיווג התעשייה; המבחנים להיות מכבסה תעשייה ולא מכבסה שכונתית הם: מיקום באזור שמיועד לתעשייה ולא בשכונת מגורים, מספר העובדים – כאשר מספר חד ספרתי מעיד יותר על עסק מאשר תעשייה, מיכון וגודל הנכס שיהיה יותר משל חנות קטנה.

 

7. עמ"נ (ת"א) 22712-11-18 שי דקל נ' מנהל הארנונה של עיריית בת ים – מלון שמשכיר את החדרים לפי שעות – אינו בית מלון לצורכי ארנונה; מבחנים למלון הם כמות הלינות, אבזור החדר כך שיתאים ללינה (ארונות וכדו'). אישור משרד התיירות אינו משנה את המבחן של השימוש שנעשה במקום.

 

8. בר"מ 8447/19 חצרי אלף בית קידום פרויקטים בע"מ נ' מנהל הארנונה של עירית ירושלים – נדחתה בקשה לרשות ערעור על החלטה המהווה אפליה שכן היא נוגדת החלטה בעניין דומה, מהטעם שבהליך השני ההחלטה התבססה על פשרה ולא התקיים דיון מהותי שניתן להשוות אליו.

 

9. ועדה לערר ארנונה עכו 21/17 עו"ד מועין דבאח נ' מנהל הארנונה בעיריית עכו – ועדת ערר אינה כבולה להחלטות ועדת ערר של שנים קודמות, אבל ללא שחל שינוי בעובדות או בדין – לא תהיה הצדקה לשינוי ההחלטה; אין בהזנחה וליקויים בודדים כדי להעיד כי נכס אינו ראוי לשימוש.

 

10. ועדה לערר ארנונה תל אביב-יפו 140018990, 140019948 רוזנטל מערכות ידע בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו – כאשר נישום טוען לסיווג של "בית תכנה" ומשתף פעולה עם בירור הנתונים ע"י העיריה, חובה על העירייה לבחון את הטענה בנפש חפצה ובכלים מקצועיים; לקוח שרוכש גישה מרחוק, כמוהו כלקוח שרוכש תכנה.

 

11. ועדה לערר ארנונה עכו 15/16 מוסך האחים פרטוש נ' מנהל הארנונה בעיריית עכו – הסכמי פשרה אינם בסמכות ועדת הערר. סמכות ועדת ערר לדון בחיובים רטרואקטיביים מוטלת בספק ולכן חושבים שלא בסמכותם; פוצל חיוב שטח מוסך שבחלקו ניתן שרות לתיקונים ובחלקו יש אולם תצוגה למכירת רכבים חדשים; נדחתה טענה של מחסן ערובה מפני שהטענה לא עלתה בהשגה, מפני שאין בסיווג מתאים בצו ומפני שלא הוגשו מסמכי מכס שהנכס משמש כמחסן ערובה; מאחר ואין הגדרת גלריה ויציע בצו הארנונה, הכוונה היא למתחם ארעי, שולי, המשרת את הנכס ולא מהווה חלק עיקרי שלו, לא נועד לשמש לשהיית אדם, נועד לאחסון טובין וכדו'. קומה שבה חדרי ישיבות, משרדים וכדו' – הינה חלק מהשטח העיקרי ולא גלריה; סככה שנשענת על קיר של מבנה – איננה סככה מאחר שבהתאם לצו הארנונה – אסור שיהיה לה קיר; נדחתה טענה של הפרש שטחים מפני שהעוררת לא יכולה הייתה להצביע על מקום הפער והמודד שלה לא היה נוכח גם בסיור.

 

12. ת"צ (ת"א) 17522-09-12 יעקב טוטיאן נ' עיריית חולון – הרשות לא יכולה לגבות ריבית דריבית ללא הסמכה מפורשת; בשל הפרשים משמעותיים בסכום ההשבה בין הצדדים – החישוב ייעשה באמצעות מומחה חיצוני.
13. ת"צ (מרכז) 37240-12-12 מרדכי נ' עיריית פתח תקווה ואח' – התקבלה תביעה ייצוגית לפיה העירייה תחזיר יתרות זכות שהיו רשומות אצלה, בצירוף ריבית פיגורים לנישומים.

 

14. עת"מ (חי') 71417-07-18 חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ נ' עיריית חיפה – בשל שיהוי בהוצאת דרישת החיוב בהיטל – יוצמד החיוב לפי חוק ריבית רשויות רק מיום הוצאת הדרישה, ועד אז החיוב יוצמד לחוק פסיקת ריבית.

 

15. עמ"נ (מרכז) 18378-04-18 עמיר וינרב נ' עיריית רחובות – בעל נכס חייב לדווח על שינוי המחזיק בנכס, ולא יכול להסתמך על הודעה של המחזיק בלבד; לאחר 3 שנים שלא משולמים מיסי הארנונה, חלה על הרשות חובה אקטיבית לברר את זהות המחזיק; הרשות יכולה לחייב ריבית רק על התקופה שבה לא הייתה עליה חובה לברר את זהות המחזיק.

 

16. עת"מ (ת"א) 37547-07-18 ליאורה מיכקשווילי נ' עירית תל-אביב-יפו – בשל שיהוי  העירייה אינה יכולה לגבות חובות ארנונה והיטלים מקום בו לא הציגה תשתית ראייתית לחובות או לניסיון לגבות אותם – גם לא באופן של גבייה מנהלית; לא ניתן לייחס חוב של נכס אחר לנכס מסוים, והעיריה נדרשה לתת אישור היעדר חובות.

 

17. ת"צ (מרכז) 15872-01-16 שיכמן נ' עיריית ראשון לציון – אושר הסכם פשרה בתובענה ייצוגית, לפיו העירייה תתקן את חוק הריבית שלה, כך שאגרות והיטלים יעודכנו גם במקרים של ירידת המדד, ולא רק במקרה של עלייתו.

 

18. רע"א 4553/19 י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ נ' עירית אשקלון – נקבע שחוק העזר כולל אפשרות של חיוב בתשלום בגין תוספת בנייה, גם כאשר הסלילה נעשתה בתקופת חוק העזר שקבע דמי ההשתתפות ולא בוצעה כל עבודה בתקופת חוק העזר ההיטלי.

 

19. עת"מ (ת"א) 36058-10-14 איחוד ארגזי ישראל בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו – מאחר ושני הצדדים לא הצליחו להרים את נטל ההוכחה לגבי תוספת השטחים בנכס, חילק ביהמ"ש את התוספת באופן ליניארי במשך 7 שנים – רטרואקטיביות; לא אושר שינוי סיווג באופן רטרואקטיבי, על אף שלא הוגש הסכם עבר, וזאת מטעמים של הסתמכות ומסכת של תן וקח עם העיריה שעולה בקנה אחד עם טענה שהיה הסכם; מאחר והעותרת ידעה על הבנייה החריגה ולא עדכנה את הרשות, אין סיבה לפטור אותה מריבית על תשלומי הרטרו'.