פטור מארנונה לנכס ריק - בלי טובות

עו"ד עדי מוסקוביץ

הנוהג לפיו סיווגו של נכס הוא לפי ייעודו או פוטנציאל השימוש בו - פסול

 לאחרונה היינו עדים לסדרה של מאמרים אודות כוונתו של ראש עיריית ראשל"צ, מאיר ניצן, לפעול למתן פטור מארנונה לנכסים ריקים שבנייתם נסתיימה. הדיון בבלון שהפריח ניצן מקדים את המאוחר, שכן לפני שדנים בשאלה האם יש לפטור נכס ריק מארנונה, יש לשאול האם בהתאם למצב המשפטי הקיים, נכס ריק הוא בר חיוב בארנונה. אם כן, מהו התעריף שראוי להחיל עליו?

המצב הקיים היום הוא תוצאה של נוהג פסול שהושרש במקומותינו, ולאו דווקא פועל יוצא של המצב המשפטי הנכון, פרי פרשנות תכליתית המתיישבת עם ההיגיון הכלכלי, יעילות הגבייה, והרמוניה חקיקתית הנוגעת לדיני הארנונה. ההנחה העומדת בסוד המצב הנהוג כיום, שסיווגו של נכס ללא שימוש יעשה לפי ייעודו או לפי פוטנציאל השימוש בו. נוהג פסול זה, שלא קם פוצה פה לכפור ולהרהר בנכונותו, הוליד שורה של פסיקות הדנות בשאלה מהו סיווגו הנכון של נכס ללא שימוש: האם לסווגו לפי תוכנית המתאר החלה עליו, או שמא לפי שימושו האחרון בפועל (בין שהוא מותר ובין שהוא מהווה שימוש חורג).

התעסקות בסוגיה קשה זו מוליד מחלוקות נוספות, כמו, למשל, כיצד יש לסווג נכס שייעודו התכנוני למלאכה ותעשייה, כאשר בצו הטלת הארנונה יש מספר סיווגי משנה המתאימים לייעודים תכנוניים אלה. ומה אם השימוש האחרון היה
מותר, וכעת מי שמבקש לחייב את הנכס בארנונה אוסר שימוש זה? ומה דינה של דירת מגורים ששימשה כארכיב של בנק? לבית המשפט המחוזי בחיפה יש פוטנציאל לחזור להיות וילה של ערבים, האם נחייבו כדירת מגורים? היכן עובר הגבול? שאלות אלה ממחישות היטב עד כמה המצב הנהוג הינו פסול, ומדוע יש לתור אחר פרשנות אחרת, נכונה יותר, בדבר הטלת ארנונה על נכס ללא שימוש.

בשנת 1992, במסגרת חוק ההסדרים, נעשתה מיני רפורמה בדיני הארנונה. ההוראה הספציפית שדנה בהטלת ארנונה על נכסים ריקים, עברה מן העולם. חוק ההסדרים קבע, כי נכס יחויב בארנונה לפי סוגו, מקומו ושימושו. כלל השימוש שהיה מאז ומתמיד הכלל המרכזי בחיוב נכסים, עוגן עתה בחוק המסמיך את הרשויות המקומיות להטיל ארנונה. מחוקק המשנה הגדיל לעשות וקבע כי סיווג נכס יעשה לפי "השימוש בו".

לשונו של חוק ההסדרים ותקנותיו מולידות אפוא שתי אפשרויות: האחת, שאין לחייב בארנונה נכס ללא שימוש; השנייה, שהעדר שימוש הוא סוג של שימוש, אשר חובה לקבוע לו תעריף נפרד בצו הארנונה.

האפשרות הראשונה מחייבת את הקביעה כי מחוקק המשנה, מתקין תקנות ההנחה מארנונה, חרג מסמכותו כאשר הגביל מתן פטור מארנונה לנכס שהוא ריק מכל אדם וחפץ, פעם אחת בלבד כל עוד לא שונתה הבעלות בו. האפשרות השנייה מחייבת לפסול כל חיוב ארנונה המוטל על נכסים ללא שימוש, אם הוא נעשה שלא מכוחו של סיווג מיוחד שנקבע לנכסים מסוג זה.

וזה עוד לא הכל. קיימות דרכים אחרות להפחתת ארנונה על נכסים ללא שימוש. אפשר וראוי לעתים לדרוש חיובו של הנכס בתעריף השיורי שנקבע לנכסים אחרים, שאינם מוזכרים בצו הטלת הארנונה. נראה שלאור ההלכות בעניין ה.פ
30065/97 (מחוזי ת"א) מליסרון נגד עיריית קרית ביאליק, וה.פ (מחוזי חיפה) 782/93 אלקנית נגד עיריית נתניה, אין מנוס מלפסול חיוב המוטל על נכס ללא שימוש, אם תעריפו זהה לנכס בשימוש. הלכות אלה מדגימות מצב של חוסר סבירות פנימי בצו הטלת הארנונה, ויש להחילם על נכסים ללא שימוש מכוחו של קל וחומר.

ראוי שנזכור, כי קרקע שאינה בשימוש אינה אובייקט להטלת ארנונה, בין אם הוא חקלאית ובין אם לאו, ואין כל מקום לנהוג באופן שונה כאשר מדובר ב"בניין". האמירה כי נכס ריק ללא שימוש צורך שירותים מהרשות המקומית, היא אמירה לא נכונה שבוודאי אינה יכולה להצדיק הטלת מס בשיעור דומה לזה המוטל על נכס המניב הכנסות למחזיק בו.