מאת עו"ד עדי מוסקוביץ ועו"ד טל יצחק אזרואל

תשלומים עירוניים נחשבים לאחד הסעיפים המכבידים על העסק: ארנונה, היטלי פיתוח, אגרות שילוט, אשפה, מים וביוב ועוד. חיובים אלה אינם גזרה משמים, ויש דרך להפחיתם ולעתים אף לבטלם. כך עושים זאת:

המוציא מחברו עליו הראיה (והמאמץ)

הכלל הראשון והחשוב ביותר הוא להחזיק את סכומי המחלוקת בכיסו של הנישום. לרשות מקומית קל הרבה יותר לוותר על כסף שלא נמצא בקופתה, לעומת מצב שבו היא צריכה להעביר כסף לחשבון הבנק של הנישום. שיטה זו אפקטיבית פחות ברשויות גדולות ומבוססות, אולם גם שם עשויה להיות לה חשיבות. חסרון נוסף בשיטה זו שהחוב שישולם בסופו של דבר עלול לשאת ריבית של צמודה בשיעור של 9% בשנה – ריבית גבוהה לכל הדעות. כמו כן התעקשות להחזיק בסכום המחלוקת עלול להוליד הליכי גביה ו"כיפופי ידיים" בשאלה מי יחזיק בכסף עד לסיום המחלוקת. יחד עם זאת המחיר שהנישום עלול לשלם שווה את החיסכון שעשוי לצמוח מהקפדה על העיקרון שאין חבר נאמן יותר מכסף מזומן, במיוחד אם הוא בחשבון הבנק של הנישום.

אל תוציא השגה בעצמך

אחת הטעויות הגדולות יותר היא לקבל חיוב ולשלוח השגה היוצאת באופן כללי או פרטני כנגד החיוב שזה עתה נחת. השגה היא יריית הפתיחה במסלול משפטי שיכול להתפצל להליכים נוספים. לעיתים הוא גם מסלול שגוי. כשם שלא מגישים כתב תביעה ללא עורך דין, כך אין להוציא השגה מבלי שעורך דין יאשר אותה. כל טענה שלא תטען בהשגה יקשה מאוד להעלותה בשלב מאוחר יותר.

לא פעלת במועד – תהיה מבין הצועקים שאינם נשמעים

כשחיוב מגיע, בדרך כלל מצוין בו הדרך ולוחות הזמנים שהחוק קצב כדי לחלוק עליו ולהתמודד עימו. איחור במועד עלול להביא את הנישום לעמוד בפני שוקת שבורה, כשהחיוב הופך להיות חלוט וסופי ולא ניתן עוד לערער עליו.

קבלת חיוב בהיטל השבחה – תתייעץ עם עורך דין לפני השמאי

שומת היטל ההשבחה עלולה להוליד טענות משפטיות כנגד עצם החבות או היקפה. טענות אלה הן עניין לעורך דין ולא לשמאי ויש להעלותם במסלול משפטי מיוחד ולא במסגרת "שומה נגדית". מי שמגיש שומה נגדית במקום בו יש לו טענות משפטיות נגד עצם החבות או היקפה, עלול למצוא עצמו חסום מלהעלות את טענותיו בשלב מאוחר יותר.

חיוב ארנונה – הבניין גדל מעצמו

התופעה הנפוצה ביותר היא הבניין שגדל מעצמו. מדובר בבניין שלא נעשים בו שינויים, אולם מדי כמה שנים הוא נמדד מחדש על –ידי הרשות המקומית וגודלו הולך ועולה עם גילו. תופעה אחרת ומציקה לא פחות היא שינוי סיווגם של חניות במשרדים, מהסיווג הזול של חניה לסיווג היקר של העסק אליו הם שייכים. לא אחת, התעריף עשוי לקפוץ פי 10, ובאותה הזדמנות יתווסף לחניה השטח המשותף שעד כה לא חויב.

הפתרון: יש לוודא ששטח הנכס מתאים לשטח שחויב, תוך שימת לב לשיטת המדידה המיוחדת לכל רשות מקומית. חלקן מכלילות קירות חיצונים או פנימיים וחלקן לא, כך גם לגבי השטח המשותף, המרפסות וכו'.

מומלץ לעיין בצו הארנונה ולראות האם השימוש מתאים לסיווג הרשום בצו, והאם ניתן לקבל סיווג זול יותר. אין לקחת מודד, אלא אך ורק "מודד של ארנונה".

"כאן גובים אגרה מופרזת בגין שילוט"

לכאורה, מדובר באגרה שניגבת עבור פעולת הרישוי לתליית שלט במקום העסק, אלא שהרשויות הפכו אותה למס הנגבה מדי שנה בגין חידוש רישיון השילוט. מעבר לכך, המציאות מלמדת כי עסקים רבים משלמים אגרת שילוט בגין שלטים קטנים מאוד בחיוב של מטרים שלמים או ביחס לשלטים בתוך מבנים. וכך, זה מספר שנים שמתבררת תובענה ייצוגית הגורסת שהאגרות הללו בלתי חוקיות. מוטב לבעל העסק שלא להסכים באופן אוטומטי לשלם את האגרה המבוקשת בגין שלטים הנמצאים בתוך בניין, שלטי הכוונה אינפורמטיביים (שירותי גברים, שירותי נשים, "יציאת חרום" וכדומה), שלטי אזהרה או שלטים שהחוק מחייב להציב. מוצע להתווכח עם הרשות, לעיתים קרובות מאוד זה עוזר.

משליכים את הכסף לזבל ?

רשויות רבות הפכו את התשלום עבור פינוי אשפה חריגה לתשלום שחל על כל האשפה של העסק. אשפה חריגה היא אשפה שטיבה או כמותה חורגים מהאשפה הרגילה. למזלם של בעלי העסקים, קיימים כיום מדדים שונים המאפשרים להתמודד עם טענות הרשות המקומית בהקשר זה. מסיבה זו נמנע משרד הפנים לאשר באחרונה חוקי עזר עירוניים המטילים אגרות אשפה על עסקים ללא אבחנה.

כאמור, הרשויות המקומיות גובות אגרה בעד פינוי אשפה רגילה שיש לפנותה במסגרת "סל שירותי הארנונה". רשויות מסוימות פשוט אינן מפנות אשפה ומטילות באופן ישיר את העלות על המחזיק. מדובר בבעיה סבוכה ונכון יעשה בעל העסק אם ייוועץ עם גורם מקצועי שיכול במקרים רבים לחסוך כסף רב.

בתוך כך, מומלץ לבעל העסק לרכוש "דחסנית אשפה" ובכך לצמצם את נפח האשפה ואת מספר הפינויים שלה, מהלך שעשוי להקטין את האגרה.

טובעים בים של אגרות

מלבד כל האגרות המשולמות, דורשת הרשויות מבעלי העסקים לשלם גם עבור סילוק וטיהור מערכת השפכים העירונית ועבור צריכת המים. באחרונה, עקב משבר המים והקמת תאגידי מים וביוב, חלה עלייה ניכרת בתעריפים ויש מפעלים שנדרשים לשלם קנסות בגין טיב השפכים.

הפתרון: ניתן במקרים רבים להפחית את כמות המים המחויבת באגרת ביוב ולחסוך סכומים ניכרים. לשם כך יש להגיש בקשה מתאימה. מי שחויב בקנסות בגין טיב השפכים צריך להתייעץ עם עורך דין המתמחה בחיובים מסוג זה. לא מדובר בהכרח בבעיות בעלות אופי סביבתי, אלא בניסיון להוציא כסף מהמפעלים – פשוטו כמשמעו.

אגרות והיטלי פיתוח

קיימים ארבעה סוגי היטלים: תיעול-ניקוז, מים, ביוב וסלילת רחובות (כביש ומדרכה). היטלים אלה מממנים תשתיות בתחום הרשות ומחושבים לפי מכפלת שטח הנכס בתעריף (צמוד למדד) הקבוע בחוקי העזר. בעלי עסקים שהנכס בבעלותם אמורים לשאת בתשלום ההיטלים. בעלי עסקים הפועלים בנכס מושכר לא אמורים לשלם. במקרים רבים מדובר בחיובים בסכומים לא מבוטלים שרובם נגועים בטעות זו או אחרת. טעויות נפוצות הן חיוב בהיטל מבלי שבוצעו עבודות תשתית וחיוב שלא בהתאם לתעריפי חוק עזר.

הפתרון: לפנות לרשות ולבקש להבין את סיבת החיוב, איזו תשתית בוצעה, האם היא משרתת את הנכס והאם הרשות היא זו ששילמה בעדה. בשנת 2009 קבע בית המשפט העליון כי על הרשות המקומית להעמיד תשתית עובדתית מקיפה כדי לבסס חיוב בהיטלי פיתוח והיא אינה יוצאת ידי חובתה במשלוח הודעת חיוב.

לא גזירה משמיים

תשלומים לרשות המקומית אינם גזירה משמיים וניתן לעשות הרבה כדי להפחיתם. עשיית דין עצמי היא בעייתית במיוחד ולחיובים אין נטייה להיעלם מעצמם. חשוב לטפל בהן באופן יסודי ובזמן אמת.