תמצית פסקי דין דצמבר 2020
- ת"צ (ת"א) 10724-04-17 איזנברג שרית נ' עיריית תל אביב – יפו – נדחתה בקשה להפחתת שכ"ט שנקבע במסגרת הודעת החדילה, מהטעמים: שלמרות ששכ"ט היה אחוז מסוים מההשבה – הוא נפסק כמספר מסוים; משום שהרשות לא ציינה בהודעת החדילה שסכום ההשבה משוער; משום שבפועל הייתה השבה נוספת לאחר פסק הדין – השבה אשר לא הובאה בחשבון בפס"ד.
- עמ"נ (חי') 11522-05-20 ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל נ' עיריית חיפה – בקשה לקבלת פטור אינו דוחה את המועד להגשת השגה או עתירה; למרות שלאחר 3 שנים של התכתבות ובחינת הנכס, הוחלט להפחית את שטח החיוב, הרי שחיוב ישן נשאר על כנו, מהטעם שלא הוגשה השגה על השטח במועד ועל כן לא נבחן המצב בשטח בזמן אמת.
- עת"מ (מרכז) 22010-07-20 דוד יצחקי נ' עירית הוד השרון – מרתף הינו חלק מדירת המגורים ונעשה בו שימוש ובעליו נהנים ממנו, ולכן, בהתאם להלכה שעדיף להטיל חיוב בארנונה על נכס – אין הצדקה לפטור אותם מתשלום; צו הארנונה אינו חייב להיות מושלם, אבל עדיפה פרשנות הנותנת קוהרנטיות לצו; הבהרה בצו הארנונה, שאינה משנה מצב קיים, אינה דורשת את אישור השרים; סירוב השרים להוריד את ההגדה הממעטת של מרתפים, אינה עומדת בסתירה עם ההחלטה ל"הבהרה", שכן באותה החלטה – העלו את תעריפי המרתפים, כך שיש בכך להראות שחיוב המרתפים עמד בפני עצמו.
- ת"צ (מרכז) 48632-01-19 דוד יצחקי נ' עיריית הוד השרון – יש סמכות לביהמ"ש לדון במחלוקת, משום שמדובר בשאלה משפטית ולא בשאלה עובדתית, כמו אופן חישוב או סיווג, ואין מקום לבדיקה פרטנית של כל נכס (הלכת עע"מ 728/17 רחמים שמואל נ' עיריית רעננה); חוק ההסדרים שנכנס לתוקף בשנת 1993, הקפיא את צווי הארנונה של שנת 1992; שעה שההחרגה היא למרתפים וחניות, והעיריה אישרה שאינה גובה עבור חניות, לא ניתן לחייב בגין מרתפים; הודאה בהליך אחר, שהצו מוציא את המרתפים מגדר החיוב, וכן בקשות שהוגשו לשרים לשינוי הצו, מהווים הוכחה להתנהלות העיריה, ואף יכולות להגיע כדי השתק שיפוטי; כאשר מדובר בעמידה על קיום צו הארנונה ולא תקיפה של צו הארנונה – אין שיהוי.
- עת"מ (חי') 29635-04-18 נוה שלוה בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה כרכור – היעדר חוו"ד מצידה של הרשות אינה פגומה, מאחר שחזקה שהרשות פועלת באמצעות גורמים מקצועיים ולכן אינה זקוקה לאישור גורמים חיצוניים; באופן ספציפי לצו הארנונה – גם עבודת גירוד והידוק נופלות בגדר עבודות סלילה; נדחתה טענה לביצוע סלילה עצמית, מאחר והייתה כללית וללא פרטים ספציפיים; נדחתה טענה כנגד התחשיב, מאחר ולא בוססה בעובדות; חויבו מבנים שנטען שהינם הרוסים, מאחר ולא הוצג מהו החלק ההרוס; הפטור לקרקע חקלאית, הוא לקרקע המיועדת לחקלאות, ולא לכזו שנעשה בה שימוש חקלאי.
- עמ"נ (חי') 18972-10-19 צבי טורנר נ' עיריית חיפה – ספרי העיריה מהווים המקור לקביעת השימוש האחרון של נכס לא ראוי, אולם לנישום עומדת הזכות להוכיח כי השימוש היה אחר; נדחתה טענה כי יש לסווג את השימוש האחרון בנכס לפי האזור בו הוא נמצא; נכס ריק לא יהיה הסיווג לנכס לא ראוי לשימוש, אלא השימוש האחרון שנעשה בו בפועל; נדחתה טענת הנישום כי הפטור לגלריות, שהוסרו הסולמות אליהם, לא פורסם, מאחר שצו הארנונה מפורסם בכל שנה; בוטלו הוצאות שהושתו בערר, מאחר והערר התקבל בחלקו, משמע לא היה משולל יסוד.
- ת"א (י-ם) 46651-06-17 קניון הראל בע"מ נ' מועצה מקומית מבשרת ציון – החקיקה של הרשות חייבת להבדיל באופן ברור בין אשפה "בסיסית" לפסולת הנוצרת אגב פעילות יצרנית של מפעל או עסק; חוק העזר של מבשרת מבדיל בין אשפה ביתית לאשפה שהינה יציר "מפעל"; לעניין אשפת מפעל, הרשות יכולה לקבוע אחד משני מנגנונים: הטלת הפינוי על המפעל או גובה אגרה לפינוי האשפה ע"י הרשות. הרשות תוכל להתייחס רק למנגנון שבחוק העזר שלה; שעה שאין בחוק העזר הגדרה של כמות האשפה הבסיסית שעל הרשות לפנות, ייקבע הדבר לפי הנחיות משרד הפנים – המינהל לשלטון מקומי (מכתב מיום 11.02.18) שעניינן "אמות מידה לאישור חוקי עזר בעניין אגרת פינוי פסולת עודפת"; גם כשיש רק מנגנון של פינוי ע"י הרשות, יכול העסק להסכים לפינוי עצמי, מטעמים של נוחות שלו. אבל, מדובר בבחירה של העסק ולא של הרשות; מאחר ולא ניתן היה לבצע הפרדה בין רכיב האשפה "הבסיסית" לאשפת "המפעל" – נקבע שההשבה תהיה רק על בסיס תחשיב האשפה הבסיסית לנכס, ולא לפי סך האשפה של המפעל.
- עמ"נ (חי') 47873-01-19 יוסף נחמיאס ובניו בע"מ נ' מנהל הארנונה בעירית חיפה – שעה שלא הונחה תשתית המראה חוסר קורלציה בין הראיות שהוצגו לוועדה להחלטת הוועדה או ראייה/תשריטים שנשמטו מהוועדה, אין מקום לקבל טענה כי ההחלטה אינה סבירה; הנמקת ועדה יכולה להיות קצרה ותמציתית, כל עוד ניתן ללמוד ממנה על הבסיס להחלטה; במקרה של תקיפת עובדה אובייקטיבית, כמו גודל נכס, וכאשר ניתן להביא ראיה אובייקטיבית – ספק אם ניתן להסתמך על תצהיר.
- עמ"נ (חי') 46643-02-20 ר.ן. מערכות זרימה מתקדמות בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית חיפה – סככה לפי צו הארנונה של חיפה מחייב שאחת הפאות תהיה פתוחה למלוא רוחבה; נדחתה טענה ששטח קרקע הוא רחוב, מאחר שהוכח שהמחזיק מונע שימוש מאחרים בשטח ועושה בו שימוש בעצמו; בוטל חיוב רטרואקטיבי מאחר שמדובר בבנייה בת עשרות שנים, וכאשר העיריה ביצעה ביקורות במקום בעבר ולא חייבה הנכס; אושר חיוב רטרואקטיבי על קרקע תפוסה שלא דווח לעיריה על תחילת השימוש בה.
- עת"מ (מרכז) 50143-10-19 קופת חולים כללית נ' עיריית פתח תקווה –הסכם פשרה אשר מעגן את הסכמות הצדדים לאחר התדיינות של שנים ואף קיבל אישור ביהמ"ש הינו שווה ערך לפס"ד; טענה בדבר "הלכת השתחררות" מההסכם, דורשת לפרט מהם צרכי הציבור החיוניים להשתחררות. הלכת ההשתחררות אינה גוברת על פסק דין; כל עוד אין אבחנה בחוק העזר בין אשפה רגילה לאשפה עודפת – העיריה חייבת לפנות את כל האשפה, ללא תשלום אגרה; כאשר בחוק אין אבחנה של כמויות, לא ניתן לדרוש חיוב בגלל כמות עצומה של אשפה; בית חולים אינו מפעל, שכן אינו עובד למטרות רווח. גם האשפה של בית החולים אינה אשפה של מפעל, שכן אינה חלק מתהליך ייצור; גם אם הייתה אפשרות בחוק העזר לחייב בי"ח כתעשייה, הרי שההסכם המטיל את הפינוי על העיריה – גובר.
- עמ"נ (חי') 31638-03-20 רפאל – רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ נ' עירית קריית ים – שאלות של הצמדת ריבית לשומת ארנונה וזכאות לפטור לפי ס' 3(ב) לפקודת הפיטורין אינן בסמכות ועדת הערר, אלא של ביהמ"ש לעניינים מנהליים; בחינת האם שימוש בנכס הוא לצרכי המדינה, אינה שאלת השימוש שבסמכות ועדת הערר.
- עת"מ (חי') 38793-08-20 ככר העיר ייזום והשקעות בע"מ נ' ועדה מרחבית מורדות הכרמל – תביעת השבה אינה בסמכות ביהמ"ש לעניינים מנהליים. החריג הוא כאשר עתירה מוגשת לפני התשלום; אושר חיוב אגרות של חפירה ודיפון כהיתר נפרד להיתר הבנייה, הן מהטעם שמדובר ב-2 בקשות נפרדות והאגרה היא עבור השירות של מתן ההיתר והן מהטעם שבבקשה לחפירה ודיפון לא צוין כי מדובר בחפירה לצורך בניה, וזאת למרות שהרשות ידעה שהחפירה והדיפון הן למטרות בניה; הערת אגב של ביהמ"ש שאולי ראוי שהרשות תבהיר למבקשים את המשמעות של הגשת הבקשות לחפירה ובנייה בנפרד.
- עמ"נ (מרכז) 39150-04-20 בן ציון גור נ' מנהל הארנונה של המועצה המקומית אבן יהודה – בית המשפט לא נוהג להתערב בהוצאות שנפסקו ע"י ועדת הערר; החלטה בדבר תיקון טעות סופר, שניתנה לאחר סיום המנדט של יו"ר הוועדה ובסמיכות להחלטה עצמה, הינה תקינה, כחלק מהיותה בעלת מאפיינים א-שיפוטיים ועל מנת למנוע עיוות דין לצדדים.
- רער"צ (ת"א) 27722-12-20 עיריית תל-אביב-יפו נ' אליהו וקנין – אושרה החלטת רשם הוצל"פ להפחית ריבית של מספר שנים, בשל העובדה שבמשך שנים רבות לא פעלה העיריה לגביית החוב, על אף שלחייב יש נכס נדל"ן; חובת תום הלב של הרשות חלה גם על הליכי ההוצל"פ, ואינן מצטמצמות לנסיבות פתיחת ההליך.
