- עת"מ (חי') 47895-09-19 התאחדות האיכרים בישראל נ' המועצה המקומית פרדס חנה – כרכור – הסכם פשרה שנחתם בתקופת דמי ההשתתפות ואשר מסלק כל חבות עתידית, לא מונע מהרשות לחייב את הנישום בתקופה ההיטלית, בגין עבודה חדשה, משום שמדובר בעבודות שונות ובשיטות מימון שונות; מאחר ולשון החוק מגבילה את שטח הקרקע לחיוב, לפי מספר יחידות הדיור שניתן לבנות על הקרקע – הרי שהמגבלה חלה רק על שטחי קרקע המיועדים לדיור; מתן הפרטים של העבודות, עם הבקשה הראשונה לבירור, מרפאת אי תקינות של החיוב; לא ניתן לטעון טענה להפליה, מבלי לציין את פרטי בעלי החלקות שלא חויבו, ומבלי לצרף אותם כצד שעלול להיפגע מההליך; עתירה שהוגשה 3 חודשים לאחר סיום מו"מ תיחשב כאילו הוגשה בשיהוי. עם זאת, בית המשפט מוכן לראות בתקופת המו"מ כתקופה שעוצרת את ההתיישנות.
- עת"מ (מרכז) 58816-05-19 היפרטוי בע"מ נ' עיריית רחובות – תיקון צו ארנונה, בעקבות פסיקה לעניין פרשנותו, ללא אישור השרים, אינה חריגה מדיני ההקפאה, מאחר שלדעת בית המשפט הפסיקה הקודמת אינה נכונה (במאמר מוסגר יצוין כי ערעור על הפסיקה הקודמת לא התקבל אך הובעה ביקורת עליה); התקבלה הטענה שתיקון הצו הינו בגדר הבהרה, מאחר והרשות וועדת הערר פירשו את הסעיף האמור בדרך העולה בקנה אחד עם ההבהרה, ועומדת להן חזקת התקינות; הבהרת צו ארנונה ללא אישור השרים אינה בלתי סבירה.
- ערר ארנונה 29/2019 יוסף נכבאר נ' מנהל הארנונה בעירית רמת השרון – ועדת הערר לא תדון בחיובים שהינם חלוטים והוצאה בגינם "דרישת תשלום" לפי פקודת המיסים; טענת "איני מחזיק" יכולה לעלות גם בפני בית המשפט ולא רק בפני ועדת הערר; לא נתקבלה הסנקציה של קבלת ההשגה, בשל אי מתן תשובה במועד, מאחר וההשגה לא הייתה כדין שכן היא הוגשה בגין חיוב חלוט (בדומה להתיישנות מהותית).
- תא"ק (פ"ת) 11355-06-19 עיריית פתח תקווה נ' ארצי תמר מתוקה – נדחתה טענת "איני מחזיק" שנטענה בפני ביהמ"ש, מפני שהטענה לא הועלתה בפני ועדת הערר ומפני שמדובר בהתנהלות של שנים של הנישום, שכלל לא פעל לשנות את שם המחזיק; עצם העובדה שמחלקת רישוי עסקים, המחלקה המשפטית והפיקוח ידעו על חילופי המחזיקים, אינה מעמידה את הרשות במעמד של ידיעה קונסטרוקטיבית של שינוי המחזיקים.
- ת"א (ת"א) 45271-12-17 עירית תל-אביב-יפו נ' שאשועה אחזקות בע"מ – נקבע שבעל המניות של חברה שהתפרקה שלא הוכיח כי לא הבריח נכסים, הוא האחראי באופן אישי לחובות הארנונה שנשארו לחברה, וזאת בהתאם לס' 8(ג) לחוק ההסדרים; שעה שלא הוכחה העדפת נושים, לא ניתן לבצע הרמת מסך לפי סעיף 6(א) לחוק החברות. מאחר והתנאים של ס' 8(ג) לחוק ההסדרים התקיים – הרי שמתוקף טענה זו בלבד ניתן לשייך את החוב של החברה לבעל המניות.
- תא (י-ם) 30697-06-16 עירית ירושלים נ' אלי זיו בצלאל – מועד מרוץ ההתיישנות במקרה של פירוק חברה, לצורך חיוב בעל מניות – מתחיל כאשר מתקיימים כל התנאים שבס' 8(ג) לחוק ההסדרים, וביניהם מועד פירוק החברה, ולא במועד היווצרות החוב; נדחתה טענת שיהוי, בשל הליכים משפטיים שנקטה הרשות כנגד החברה; הרשות לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים, כשהיא יודעת על פירוק חברה, והיא חייבת לבדוק את זהות המחזיק ולא להסתמך על האפשרות של חיוב בעלי החברה שהתפרקה; נטל ההוכחה שלא הוברחו נכסים הוא על בעל השליטה בחברה, כאשר ישנה גמישות בעניין מאחר ומדובר בהוכחת "עובדה שלילית"; בחוק ההסדרים אין הגבלה של גביית חוב ארנונה עד לתקרה של הנכסים שהוברחו, אך יש מקום לשקול זאת במידה וניתן להוכיח במדויק את גובה ההברחה (והדבר כרוך בהודאה להברחת נכסים).
- עמ"נ (י-ם) 38653-11-19 רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ נ' מנהל הארנונה עיריית ירושלים – פיצול נכס ליחידות שומה נפרדות פוגע ביעילות השומה, אך במקרים של תשתית עובדתית מוצקה – ניתן לפצל את הנכס; העובדה שהנישום הוא האחראי על תחזוקת הנכס, ניקיונו, מחזיק בו שומר, משלט את הנכס כשמור לשימושו והיותו הגוף העיקרי העושה שימוש בנכס, הופכת אותו לבעל הזיקה העיקרי בנכס, ולכן הוא יחוב בארנונה; שעה שיש מספר נישומים העושים שימוש בנכס, ניתן לחייב את בעל הזיקה העיקרית, והוא יוכל להיפרע מהמחזיקים האחרים בהליכים אזרחיים.
- עע"מ 1090/19 קלימי דיין נג'טולה נ' עיריית בת-ים – נדחתה טענת נישום על התיישנות חוב ארנונה של 30 שנים, מאחר שהנישום ידע עליו והרשות ביצעה גבייה מנהלית בגינו (רישום הערת אזהרה על הנכס וכדו'). מדובר במקרה קיצוני שכן החוב עלה על ערך הנכס.
- עמ"נ (ת"א) 69375-11-18 אר.אס.אס. שיווק יינות ומזון בע"מ נ' עיריית תל-אביב יפו –התערבות בהחלטות ועדת הערר תהיה רק במקרים שבהם נפלה שגיאה מהותית בהערכת הראיות ובמסקנה המשפטית הנובעת מהם – פרשנות הדין; המבחנים למפעל תעשייתי: יצירת מוחשי אחד ממוחשי אחר, השימוש שנועד למוצר, המבחן הכלכלי, ההשבחה של הנכס, מבחן ההנגדה. אולם אין צורך ליישם את כל המבחנים; מלאכה היא בין תעשייה לשירותים, שכן מדובר בעבודת כפיים מחד, ובשירות ללקוח קונקרטי מאידך; עצם העובדה שהמוצרים המיוצרים במקום נמכרים, וכן העובדה שבמקום יש אחסון של מוצרי גלם – אינן מאיינות את העובדה שמדובר במלאכה; מקום בו מכינים מגשי פירות, אשר מוזמנים באינטרנט ונמסרים ללקוחות באמצעות חברות שילוח – הינו בית מלאכה.
