בית המשפט העליון סלל את הדרך להפחתת חיובים בהיטלי כביש ומדרכות

מאת עו"ד עדי מוסקוביץ

פסק: תשלום דמי השתתפות בעבר יפחית החיוב בהיטל סלילה בהווה

לכל רשות מקומית חוק עזר משלה למימון סלילת כבישים ומדרכות. עד שנות השמונים שלטו בכיפה חוקי העזר אשר קבעו חיוב בשיטה של "דמי ההשתתפות". על-פי שיטה זו חולקו עלויות הסלילה בפועל בין בעלי הנכסים הגובלים ברחוב בו בוצעה הסלילה, לעיתים לפי שטח המגרש, לעיתים לפי אורך החזית או שני אלה גם יחד. עיוותים וחוסר שוויון בשיטת דמי ההשתתפות גרמו לכך שבמשך העשורים האחרונים עברו מרבית הרשויות המקומיות לשיטה שוויונית יותר, היא שיטת ההיטל החד-פעמי, זו אשר מחלקת את עלויות הסלילה בכל העיר בין כל בעלי הנכסים וקובעת תעריף ממוצע למ"ר קרקע ובנייה.

כדרכם של חיובים מוניציפאליים, כאן החלו העניינים להסתבך ונשאלה השאלה מה יהא דינם של בעלי הנכסים אשר שילמו בעבר דמי השתתפות – האם ידרשו לשלם הפעם היטל חד-פעמי בעת סלילה של רחוב הגובל בנכס שבבעלותם. הגישה הנקוטה שתשלום דמי השתתפות בעבר אינו פוטר מהחובה לשלם היטלי סלילה בעקבות "אירוע מפעיל" של חיוב בהיטל מסוג זה. חלק מהרשויות המקומיות כללו בחוקי העזר לסלילה הוראות מפורשות לעניין זה, יש בהן שפטרו באופן חלקי מהיטלי סלילה את מי ששילם דמי השתתפות בעבר, ויש שטרחו לנהוג באופן בלתי שוויוני – לטעמנו בלתי סביר ובלתי חוקי – כאשר חוק העזר שלהן מחייב את בעלי הנכסים פעם נוספת עבור עבודות סלילה כאילו לא שולם מעולם דבר. חלק ניכר מחוקי העזר שותקים בסוגיה זו, מה שהוליד בימים אלה את התערבותו של בית המשפט העליון.

לאדונים קוטלר מחדרה היה מה להגיד על השיטה בה נהגה בהם העיריה, אשר לא מצאה לנכון להפחית מההיטל סכומים ששולמו בעבר כדמי השתתפות. בפסק דין שניתן לפני מספר ימים בעניינם בבית המשפט העליון (עע"מ 3962/06 עירית חדרה נגד קוטלר), נפסק שאם יש התייחסות בחוק העזר העירוני ביחס לתשלום כפל מסוג זה, הרי שיחול ההסדר שנקבע בחוק העזר, אולם אם חוק העזר שותק בסוגיה זו – חובה על העיריה להתחשב בתשלום דמי ההשתתפות.

מדובר בקביעה חשובה ביותר המשליכה במישרין על בעלי נכסים שהוקמו ברשויות מקומיות בהן הייתה נהוגה שיטת דמי ההשתתפות. מדובר בעיקר על נכסים הגובלים בכבישים שנסללו בשלושת העשורים הראשונים לקיומה של המדינה. חלק ניכר מחוקי עזר שותקים בשאלה כיצד יש להתייחס לתשלום דמי השתתפות בעבר בעת שמתגבש חיוב חדש בהיטל סלילה, ופסק הדין קובע הלכה חשובה שיש להפחית את ההיטל במקרה שכזה.

בית המשפט העליון לא השלים את מלאכתו, שכן לא נקבע כיצד יש להתחשב בתשלום דמי ההשתתפות: האם בדרך של הפחתת שטחי קרקע או בנייה שהיו קיימים בעת תשלום דמי ההשתתפות, או שמא בדרך של קיזוז ערכם הריאלי של דמי ההשתתפות ששולמו בעבר. כתוצאה מעלייה בלתי מבוקרת של היטלי סלילה והעדר פיקוח נאות של משרד הפנים, קיזוז שטחים עדיף לבעל נכס עשרות מונים על קיזוז דמי ההשתתפות הריאליים מסכום ההיטל. בית המשפט העליון גם לא נדרש לקבוע על מי הנטל להוכיח תשלום או העדר תשלום של דמי השתתפות בעבר, זאת בשים לב ל"חזקת התקינות" שהרשויות המקומיות מנופפות בה, וממנה נלמד כי מקום שהייתה סמכות לחייב בדמי השתתפות מוחזקת הרשות המקומית כמי שהשיתה וגבתה את החיוב בפועל. למרות שהמלאכה טרם הושלמה, פסק הדין עושה צעד גדול בשמירה על עקרון השוויון. בית המשפט העליון סולל אפוא את הדרך, במקום הרשויות המקומיות, מגן על זכויותיהם של בעלי הנכסים ואף לא גובה על כך דמי השתתפות או היטל סלילה.