זה לא כאן, זה שם

מאת עדי מוסקוביץ, עו"ד

הרשויות המקומיות נוהגות לכפור בסמכותו העניינית של כל פורום בו מבקש האזרח לחלוק על חיובים שהושתו עליו. זו השעה ששר המשפטים יפתור את הבעיה ויחתום על צו המכפיף את ועדות הערר של הארנונה לחוק בתי דין מנהליים.

את יריית הפתיחה המאפשרת להתיש את האזרח בין פורומים שונים נתן בית המשפט העליון ברע"א 2425/99 עירית רעננה נגד י.ח. ייזום והשקעות. בית המשפט העליון קבע, כי בתביעות השבה של אגרות והיטלי פיתוח שעניינם ביוב ומים, הסמכות לוועדת הערר לענייני ביוב ושר הפנים.

התוצאה המעשית של פסק הדין בעניין ייזום הייתה קשה ביותר ובלתי מתקבלת על הדעת – תביעות השבה הנובעות מדרישה אחת של אגרות והיטלי פיתוח, פוצלו לשלושה הליכים נפרדים: ועדת ערר לביוב (ידונו בהיטלי ביוב); שר הפנים (ידון באגרות מים); ובתי המשפט (ידונו בהיטלי תיעול וסלילה).

הנשיא ברק היה ער לקשיים שמעורר פסק הדין וקבע, כי יש לבדוק בעתיד כיצד הוא פועל הלכה למעשה. והעתיד, על פי בית המשפט העליון, היה קצר ביותר, שכן מה שהתחיל בתרועה גדולה הסתיים בקול ענות חלושה: במספר מקרים שהגיעו לבית המשפט העליון לאחר הלכת ייזום, הוחזר הדיון לבתי המשפט המחוזיים על-מנת שיידונו בכל העניינים שהובאו לפניהם, כולל ביוב ומים. באחד הדיונים נשמעה השופטת דורנר אומרת לבאת כוח העירייה שהופיעה בפניה: "אתם רשות שלטונית ואל תטרטרו את האזרחים."

אלא שדבריה של השופטת דורנר וביטולה המעשי של הלכת ייזום לא הועלו על הכתב. מסיבה זו קיימת בבית המשפט המחוזי מחלוקת של ממש, פסיקות סותרות לחלוטין שעל בית המשפט העליון להידרש להם. מצד אחד, יש מבין בתי המשפט המחוזיים שסבורים, כי יש להחיל את הלכת ייזום גם בענייני ארנונה.

התוצאה, אליבא דאותם שופטים, שוועדות הערר לארנונה מוסמכות לדון בכל עניין המובא לפניהם. מצד שני, יש הסוברים ובצדק, כי בענייני ארנונה חל דין שונה וכי ועדות הערר אינן מסוגלות להכריע בשאלות הנוגעות לחוקיות וסבירות תעריפי צו הטלת הארנונה. ובכך לא סגי. לבלבול ולמבוכה נוספה שאלה אחרת הקשורה לתיחום הסמכויות בין בתי המשפט המנהליים לאזרחיים, הואיל ועל-פי חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, "בענייני ארנונה" מסורה הסמכות לבית המשפט לעניינים מנהליים (למעט החלטות הטעונות אישור של שר הפנים והאוצר שאז הסמכות לבג"צ).

הרשויות המקומיות מנצלות את חוסר הוודאות בתחום הסמכות העניינית, את העומס על בתי המשפט ואת הסטטיסטיקה המרחפת כעננה מעל ראשם של שופטי ישראל. כמעט בכל הליך מוגשת בקשה מצד הרשויות המקומיות לדחות התובענה על הסף מחמת שיהוי או חוסר סמכות עניינית. השימוש בטענת השיהוי חמור כשלעצמו ונייחד לו מאמר נפרד, אולם אי הבהירות בתחום הסמכות העניינית גורם לעינוי דין בלי נסבל ויוצרת דווקא עומס על מערכת המשפט, בעיקר על-ידי מי שמבקש לא לאחר את המועד בפורום כזה או אחר ונוקט לשם כך בכל ההליכים על מנת לשמור על זכויותיו.

השיטה המקובלת של הרשות המקומית היא לטעון, כי השאלה ראויה לדיון "שם", בהליך אחר, בפני פורום אחר. זה "טוב" לרשות המקומית, כי זה מתיש את האזרח, אולי הוא יוותר בדרך. "שם", בהליך האחר, אפשר לטעון שהאזרח איחר את המועד, שעתירתו נגועה בשיהוי ניכר. אם מדובר בהעברת ההליך לוועדת הערר לענייני ארנונה, הרי שלרשות המקומית יש שליטה על ההרכב והמועדים, כמו כן ברוב המקרים לא יושב בוועדה גורם מקצועי שרוצה או יכול להכריע
בשאלות כבדות משקל הנוגעות לחוקיות צווי הטלת הארנונה. לזכותן של ועדות הערר לארנונה יאמר, כי הן אינן ממהרות ליטול לעצמם סמכויות, גם כשמבאים בפניהם פסיקות (שנויות במחלוקת פוסקים) המתירות להן לעשות כן.

לפני שמעבירים סמכויות לוועדת ערר לארנונה, מן הראוי להסדיר את פעולותיה באופן ראוי. חברי ועדות הערר לענייני ארנונה אינם זכאים לקבל שכר, והדבר נתון לחסדי הרשות המקומית. הרכב הוועדות, דרכי מינויים וניהולן האדמיניסטרטיבי בידי פקידי הרשות המקומית – פוגע בעצמאותן, מקצועיותן ויעילותן. בכל הכבוד לאותם שופטים שמבקשים להרחיב את סמכויות ועדות הערר לארנונה, הרי שמדובר בוועדות שונות לחלוטין מוועדות ערר בתחום מס שבח, ביוב או ועדות ערר אחרות.

שלא כמו בבעיות ואתגרים אחרים הניצבים בפני המערכת השיפוטית, הפקיד המחוקק בידי שר המשפטים סמכות בלעדית לפתור את הבעיה ולהחיל את חוק בתי דין מנהליים על ועדות ערר לענייני ארנונה. חוק בתי דין מנהליים מסדיר את כשירותם ודרכי מינויים של חברי ועדת הערר, עצמאותם השיפוטית, התנהלותם, שכרם, ניגוד עניינים ומקנה לוועדה סמכויות דיוניות ההכרחיות לניהול הליך שצד לו היא רשות שלטונית. החלת חוק בתי דין מנהליים על ועדות הערר לארנונה, תשים קץ לסחבת ותאפשר לאזרחים מהשורה לבוא בפני פורום אובייקטיבי ויעיל.

השופט (בדימוס) ד"ר ביין כתב באחד מפסקי הדין שלו, כי הוא מבקש להעביר העתק מפסק הדין לידיעת שר המשפטים, בכדי שזה האחרון ישקול הפעלת סמכותו להחיל את חוק בתי דין מנהליים על ועדות ערר לארנונה.

דבריו של השופט ד"ר ביין נפלו על אוזניים אטומות, אולם מאז ניתן פסקי הדין התחלף שר המשפטים מספר פעמים, עד שלאחרונה התיישב על כסא השר ראש מפלגת שינוי. מפלגה זו, נזכיר, לקחה על עצמה את הדאגה לזכויות יסוד של האזרח והקלת נטל הארנונה.

דומה שיצירת ועדות ערר בהם יכולים אזרחים לחלוק על חיוביהם, כאשר הם סבורים שהמס הנדרש מהם אינו מס אמת, מתיישבת היטב עם מצעה של מפלגת שינוי. הגיע השעה ששר המשפטים העומד בראש מפלגת שינוי יפרע את השטר עליו חתמה מפלגתו ויחתום על צו המכפיף את ועדות הערר לענייני ארנונה לחוק בתי דין מנהליים.