מוסקוביץ, אזרואל
  • דף בית
  • אודותינו
  • הישגים
  • תחומי פעילות
    • ארנונה
    • היטלי פיתוח
    • היטלי השבחה
    • חיובי מים וביוב
    • תובענות ייצוגיות
    • אשפה
    • שילוט
  • כתבו עלינו
    • תקשורת מקוונת
    • עתונות כתובה
  • פרסומים מקצועיים
    • מאמרים מקצועיים
    • מאמרים אקדמיים
  • ניוזלטר
  • הצוות שלנו
  • צור קשר
  • דף בית
  • אודותינו
  • הישגים
  • תחומי פעילות
    • ארנונה
    • היטלי פיתוח
    • היטלי השבחה
    • חיובי מים וביוב
    • תובענות ייצוגיות
    • אשפה
    • שילוט
  • כתבו עלינו
    • תקשורת מקוונת
    • עתונות כתובה
  • פרסומים מקצועיים
    • מאמרים מקצועיים
    • מאמרים אקדמיים
  • ניוזלטר
  • הצוות שלנו
  • צור קשר
ההגזמה של עיריית תל אביב והאדישות של בית המשפט העליון: ארנונה בשיעור של 100% עבור 0% שימוש
ראשי » ההגזמה של עיריית תל אביב והאדישות של בית המשפט העליון: ארנונה בשיעור של 100% עבור 0% שימוש

ההגזמה של עיריית תל אביב והאדישות של בית המשפט העליון: ארנונה בשיעור של 100% עבור 0% שימוש

ההגזמה של עיריית תל אביב והאדישות של בית המשפט העליון: ארנונה בשיעור של 100% עבור 0% שימוש

עו"ד עדי מוסקוביץ ועו"ד טל יצחק אזרואל

בפסק דין שתוצאותיו עלולות להיות קשות מאוד, קיבל לאחרונה בית המשפט העליון ערעור של עיריית תל אביב על פסק דינו של בית משפט המחוזי, אשר בצדק קבע שנכס שעומד ריק ולא נעשה בו כל שימוש יחויב בסיווג "בית תוכנה". בית המשפט העליון קבע שיש לחייב את הנכס לפי התעריף המירבי של "משרדים, שירותים ומסחר". זוהי תוצאה קשה ובלתי-מתקבלת על הדעת, וקיימים כלים אפקטיביים להתמודד עמה ולהפחית את הארנונה.

בצוק העיתים ובשל מצוקתו הגוברת של ענף ההי-טק, כמו גם מעבר משמעותי לעבודה מהבית, הולכים ומתרבים שטחי משרדים העומדים ריקים למשך תקופות ממושכות. הנזק לבעל הנכס הוא גדול, ומשתקף בין היתר באבדן דמי שכירות משמעותיים של כ-400 ש"ח למ"ר לחודש, ותשלום דמי ניהול או ועד בית בהיעדר הכנסה. אם העסקה בה נרכש הנכס על ידי בעליו ממונפת בהלוואה, אזי הנזק הכלכלי מאמיר לממדים מכבידים למדי.

הפתרון של בתי המשפט לסיטואציה זו נקבע בפסיקה שלפיה נכס ריק יחויב בסיווג הזול ביותר מבין השימושים המותרים על פי דין. הרשויות המקומיות ניסו "לנגוס" בקביעה זו במהלך השנים, ועיריית תל אביב עלתה על כולן. תחילה ביקשה העירייה לצמצם את מנעד השימושים המותרים על פי דין לאלה המנויים בהיתר הבניה. משגישתה זו צלחה את בית המשפט העליון, המשיכה וביקשה לצמצם עוד יותר את מנעד השימושים, כך שסיווג "בתי תוכנה" וסיווגים נוספים לא יחולו, כאשר לשיטתה הם סיווגים תלויי שימוש בפועל. ניסיון זה אושר לאחרונה בעליון (בר"מ 8267/20), אולם נקבע כי סיווגים תלויי שימוש שאינם בתי תוכנה יבחנו לגופם ועל פי תכליתם. בית המשפט העליון עמד אמנם על הצורך להקל על בעליו של נכס שעומד ריק, אולם חזר על קביעה קודמת ולפיה "נדרש כי אי-הפעלת הנכס לא תהיה רווחית לנישום בהשוואה למצב דברים שבו היה מפעיל את הנכס ונדרש לשלם ארנונה".

כתוצאה מקביעה זו יחול למעשה על הנכס התעריף המירבי שניתן להטיל על נכס – כל נכס – שאינו בנק, וזאת למרות שמדובר בנכס שאין בו שימוש כלל והוא אף אינו צורך שירותים מוניציפאליים (בניגוד לנכס בשימוש). יותר מכך, נוצר מצב שנכס שלא נעשה בו שימוש יחויב במקרים רבים בתעריף שגבוה לאין שיעור מזה של נכס בשימוש. כל זאת בעוד שמדרג תעריפי הארנונה לפי החוק הוא במובהק לפי איכות השימוש, כלומר נכסים עם שימושים פחות רווחיים (בממוצע) מחויבים בארנונה נמוכה יחסית (למשל מלאכה), ואילו נכסים בשימוש רווחי מחויבים בארנונה גבוהה (סניפי בנק).

תוצאת פסק הדין היא אבסורדית ואין הדעת סובלתה. בנכסים שיש קושי אובייקטיבי לעשות בהם שימוש תקופה ארוכה (למשל מניעות תכנונית ואפילו עבודות רכבת), מדובר למעשה במצב חמור יותר מהפקעה, בה אדם "משתחרר" מהנכס ומהחיובים השוטפים החלים עליו. קשה גם לקבל את קביעתו של בית המשפט העליון כאילו היעדר שימוש יכול להוות "רווח" או שהארנונה מהווה תמריץ לעשיית שימוש בנכסים. אמירה זו, בכל הכבוד, מנותקת מהמציאות הכלכלית של שוק הנכסים המניבים – אשר התמריץ להשכרתם והפעלתם גבוה עשרות מונים מארנונה, יקרה ככל שתהיה.

הבשורה המעודדת היא שלא נאמרה עדיין המילה האחרונה בעניין, לא רק משום שהוגשה לבית המשפט בקשה לקיים דיון נוסף, אלא גם משום שקיימים כלים נוספים אשר יכולים לגרום להפחתת החיוב: ראשית, קיימים עוד סיווגים בעלי תעריף זול יותר שניתן להחיל על נכסים ריקים לאחר מיצוי הפטור החד-פעמי לנכס הריק, הניתן לתקופה של 6 חודשים. שנית, אם התוצאה הבלתי-סבירה תיוותר על כנה, הדבר יאפשר שימוש בכלים משפטיים שונים לתקיפת צו הארנונה של עיריית תל אביב, כמו גם צווי ארנונה של רשויות מקומיות אחרות. שלישית, קיימות פעולות שניתן לעשות באופן פרטני כדי להוציא את הנכס הריק ממעגל החיובים או להפחית את הארנונה המוטלת עליו.

אין להשלים בשום אופן עם המצב שבו נכס ריק יחויב בארנונה מרבית – זהו מצב העומד בסתירה מוחלטת לדיני הארנונה והוא מעודד את הנישום להזניח את הנכס ולהפוך אותו לפיל לבן, שאינו ראוי לשימוש ואינו משלם ארנונה כלל.

בר"מ 8267/20 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב נ' שובל ניהול והשקעות בע"מ (24.4.23)

צרו קשר
News
  • ת"א (י-ם) 59120-11-24 עירית ירושלים נ' יהורם קארשי (נבו, 23.8.2026)
    בית משפט השלום בירושלים נתן פסק דין חלקי בתביעת ארנונה בסך 537,835 ש"ח לשנים 2014-2019. התביעה נסבה על בית פרטי של כ-484 מ"ר, שאוכלס בשנת 2005 וחויב לראשונה בסוף שנת 2019. נקבע כי חיוב המחזיק בפועל, כשהנכס לא החליף ידיים, אינו חיוב רטרואקטיבי אלא חוב שהתקיים בזמן אמת. מועד ידיעת העירייה רלוונטי רק להתיישנות, בהסתמך על עע"מ 2330/21 התחנה המרכזית החדשה ועל ע"א (מחוזי י-ם) 205-05-25 שבתי. לפיכך חויבו הנתבעים בקרן חוב הארנונה לשנים 2018-2019. רכיב הריבית לא נכלל, ולפי עע"מ 802/22 יצחקי בר אין עוד לבית משפט השלום סמכות טבועה להפחית ריבית. טענת ההתיישנות לשנים הקודמות וטענת ההשתק נותרו להכרעה בפסק הדין הסופי.
  • ת"צ (ב"ש) 6915-12-25 ריטיילורס בע"מ נ' עיריית באר שבע (נבו, 26.8.2026)
    בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע דחה בקשה לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד עיריית באר שבע. הבקשה נסבה על גביית ארנונה ביתר בשנת 2025 מנכסים בסיווג מסחר באזור א'1. המבקשת טענה כי אישור השרים להעלאה חריגה ניתן לשנת 2024 בלבד. העירייה טענה כי האישור מיום 9.10.2024 אימץ מתווה מדורג לשנים 2024-2028 בשיעור 5.56% לשנה. נקבע כי סילוק על הסף הוא סעד חריג, וכי הוצגה תשתית לכאורית לעילה אישית ולנזק קונקרטי. גם קבלת פרשנות העירייה אינה מסיימת את הבירור, נוכח הפער הנטען בין התעריף שבצו ובין התעריף שנגבה בפועל.
  • עמ"נ (ב"ש) 7998-04-25 אחים אוזן חברה לבניה בע"מ נ' וועדה מקומית תכנון ובניה אילת (נבו, 24.8.2026)
    בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע דחה ערעור על החלטת ועדת הערר במחוז דרום בעניין הקלות במגרשים ברובע השדה באילת. הוועדה לא התערבה בשומות מכריעות שהעמידו את ההשבחה על 1,030,242 ש"ח ועל 1,380,435 ש"ח, בשוליות של 20%. נקבע כי שמאי מכריע אינו חייב לנמק את יחסו לכל עסקה, ואינו מוגבל לעסקאות או למתודות של הצדדים. עם זאת עליו לתת דעתו לעסקאות שהוצגו לו ולהציג את עקרונות הניתוח, והשמאי עמד בכך. ההסתמכות על עסקה שבוטלה מצויה בשיקול דעתו המקצועי. נתוני 140 יחידות הדיור מצויים כמעט בלעדית בידי המערערת, ובחירתה להציג שבעה צמדי עסקאות בלבד פועלת לחובתה.
  • ע"א (חי') 53247-01-26 רבני יפה נ' עיריית חדרה (נבו, 25.8.2026)
    בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל בחלקו ערעור בתביעה בגין אי-ביצוע עבודות פיתוח במגרשים בגבעת אולגה. היטלי הסלילה שולמו בשנת 1999, והסלילה לא בוצעה כשלושה עשורים. דחיית תביעת ההשבה אושרה, משמרוץ ההתיישנות מתחיל במועד התשלום ודוקטרינת העוולה הנמשכת אינה חלה. לעומת זאת נקבע כי לרשות מקומית חובת זהירות מושגית בפיתוח מקרקעין שבתחומה. עד סוף שנת 2015 חסתה העירייה תחת חריג שיקול הדעת המינהלי. משהצהירה שהפיתוח יושלם בשנת 2015, עברה לשלב הביצוע, ולא הסבירה את אי-העמידה ביעד. העירייה חויבה בפיצוי של 189,000 ש"ח לשנה בגין השנים 2016-2017, בסך כולל של 378,000 ש"ח.
  • ע"א (י-ם) 65534-02-26 מיכאל לויאן נ' עיריית ירושלים (נבו, 23.8.2026)
    בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערעור העירייה, וחייב בעל זכויות בנכס מסחרי במלוא חוב הארנונה לתקופה שבין 1.1.2005 ובין 14.8.2012. בעל הזכויות מסר לעירייה דיווח כוזב שלפיו המחזיקה בנכס היא אמו של השוכר, וצירף הסכם שכירות פיקטיבי. נקבע כי הודעה פיקטיבית אינה מוציאה את המשכיר מתחולת סעיף 326 לפקודת העיריות. משלא נמסרה הודעה אמיתית, הפך המשכיר מחזיק קונסטרוקטיבי, החב בארנונה לצד המחזיק בפועל. מרוץ ההתיישנות הושעה לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, עד שנודע לעירייה על הכזב ביום 11.2.2021. ההשעיה חלה גם על השנים 2009-2012, בשל הודעה כוזבת נוספת משנת 2012.