המדד ירד, ומה עם הארנונה?

מאת עדי מוסקוביץ, עו"ד

בתקופה בה האינפלציה שלילית אמורים תשלומי הארנונה הדו-חודשיים להצטמק. מסתבר שיש רשויות מקומיות שנוהגות אחרת.

חובת תשלום הארנונה היא אחת לשנה. שוברי התשלום הדו-חודשיים המוכרים לנו מקורם "ברצון טוב" של הרשות המקומית, אשר הסכימה לפרוס את הארנונה השנתית לשישה תשלומים חודשים שווים. החוק קובע, כי במקרה של פריסת תשלומי הארנונה הכללית יחויב המשלם "בתוספת הפרשי הצמדה".

הפרשי ההצמדה שהחוק מדבר עליהם מתייחסים לשינוי במדד המחירים בין מדד חודש אוקטובר של שנת הכספים הקודמת לעומת המדד שקדם למדד הידוע ביום התשלום. אם ניישם, למשל, את העיקרון שנקבע בחוק על שובר הארנונה הדו-חודשי של חודש נובמבר שנה זו, הרי שהוא  היה אמור לקטון לעומת שובר הארנונה שנשלח בחודש ינואר. החישוב אמנם נראה מעט מסובך, אבל הדברים פשוטים בתכלית ליישום. למרות זאת, יש רשויות מקומיות שלא הפנימו את הוראות החוק ומבחינתן המשק הישראלי מתנהל בערכים מוחלטים שאינם מאפשרים התייחסות למדדים שליליים.

זו אינה הפעם הראשונה שמדדים שליליים אמורים להפחית את הארנונה. בפעם הקודמת הוגשה תובענה ייצוגית במסגרתה צורפו כל הרשויות המקומיות כנתבעות. מטעמים שבסדרי הדין (פרוצדורה) התביעה נכשלה, אולם מרכז השלטון המקומי המליץ בפני הרשויות להפחית את התשלומים הדו חודשיים במקרה של מדדים שליליים. במסגרת הנחייה זו המליץ מרכז השלטון המקומית לראות בתיבה "תוספת הפרשי הצמדה" כביטוי המעגן בתוכו גם   "תוספת שלילית" של הצמדה. להמלצתו צירף מרכז השלטון המקומי הסתייגות בכל הקשור להפחתת תעריפים מתחת לתעריף המזערי שנקבע מדי שנה בחקיקת ההסדרים ביחס לנכסים שונים.

ההמלצה של מרכז השלטון המקומי להפחית את התעריף במקרה של אינפלציה שלילית, על אף שאינה מיושמת במלואה, היא המלצה ראויה, אולם ההמלצה שלא להפחית את התעריף מתחת לתעריף המזערי נראית כשגויה. עמדה זו אינה מתיישבת עם תכלית החוק להטיל ארנונה בשיעורים ריאליים. אין כל הגיון כלכלי שלא לראות את התעריפים המזעריים כמקשה אחת עם עיקרון החיוב הריאלי, זה העובר כחוט השני בדיני הארנונה. כפי שנאמר, הארנונה היא שנתית ומוטלת אחת לשנה. עדכון החיוב במסגרת התשלומים הדו-חודשיים אינו אלא יישום טכני של הוראות החוק בדבר הצמדת התשלומים. עמדה זו של השלטון המקומי היא גם חרב פיפיות, שכן נגזר ממנה שאין לחרוג מהתעריפים
המרביים במקרה של אינפלציה חיובית הנפוץ הרבה יותר במקומותינו.

לאינפלציה השלילית השפעות נוספות על חיובי הארנונה. ההצמדה למדד היא חלק בלתי נפרד מריבית הפיגורים הגבוה המשולמת לרשויות המקומיות. שיעור הריבית עומד כיום על ריבית צמודה בשיעור של 0.75% לחודש, היינו ריבית אפקטיבית צמודה בגובה של ___לשנה. ריבית זו, "ריבית נשך", נקבעה כאשר האינפלציה הרימה ראש והריבית על משיכת היתר היתה נמוכה באופן משמעותי מזו שגבו הרשויות המקומיות. כיום, כשהאינפלציה שלילית והריבית שגובים הבנקים על האוברדרפט נמוכה בהרבה מזו שגובות הרשויות המקומיות, אין חשש שמה הפחתת הריבית תהווה תמריץ להימנע מתשלומי ארנונה. נחמה ניתן למצוא בכך שריבית הפיגורים לרשויות המקומיות היא צמודה, ובשעה של מדדים שליליים היא מקטינה משהו מעוצמתם של "תשלומי  הפיגורים" בכללותם.

אינפלציה שלילית טומנת בחובה גם השפעות אחרות על תשלומי חובה אחרים המשולמים לרשויות המקומיות, שאינם ארנונה כללית. מדדים שליליים אמורים להפחית את אגרת השמירה, אגרות והיטלי פיתוח, אגרות שילוט ושאר תשלומי חובה הצמודים כולם למדד המחירים לצרכן. בדיקה מדגמית תגלה שגם בעניין זה המחשבים של חלק מהרשויות המקומיות עובדים בערכי מוחלטים. יש בוודאי שלמקרא שורות אלה יבקשו להגיש תובענות ייצוגיות בעניין. לא כל הקודם זוכה ויש להמתין להכרעת בית המשפט העליון בשאלה האם ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד רשות שלטונית.

על-פי הנוהג שיעורי העדכון השנתי של הארנונה נגזר מגובה האינפלציה בשנה הקודמת (מספטמבר עד ספטמבר). לפי נוהג זה הארנונה בשנת 2004 צריכה להיות נמוכה מזו של 2003. בשנה שעברה עלה בידי שר הפנים לשחוק ריאלית את ההכנסות מארנונה שעה ששיעור העדכון היה נמוך מהאינפלציה, נראה שהשנה משימתו תהיה קשה יותר.