"הצדק צריך להיעשות ולא רק להראות"

האם הפרוצדורה גוברת על המהות ככל שמדובר בוועדות ערר לענייני ארנונה?

מאת: עו"ד טל יצחק אזרואל ועו"ד עדי מוסקוביץ

"וועדת ערר (לענייני ארנונה – ה.ש) היא גוף מעין שיפוטי. תנאי טבוע במימוש זכויותיה הוא חובה לפעול במהירות ראויה, שמשכה יכול וישתנה בהתאם לנסיבות"

ואולם, על אף קביעה זו, בחר לאחרונה בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט אליקים) להותיר החלטה של וועדת ערר על כנה, למרות שניתנה בשיהוי של 3 שנים, ולמרות שמדובר בתיק שניהולו החל כבר בשנת 2008. חמור מכך, על אף שע"פ קביעת בית המשפט, נפלו בהחלטת הוועדה פגמים המצדיקים את ביטולה, לא הורה בית המשפט על הביטול, נוכח פגם שנפל באי צרופה של הוועדה כצד להליך (עת"מ 4514-05-14) ט.ט טכנו חשמל טכנולוגיה מתקדמת לרכב בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית טירת הכרמל).

מעשה שהיה כך היה:

העותרת הגישה כבר בשנת 2008 השגות ועררים על חיובה בארנונה בגין נכס שהיה בחזקתה בתחום עיריית טירת הכרמל.  במסגרת ערעור שהוגש על החלטת וועדת הערר שליד עיריית טירת הכרמל, בו נטען כי ההחלטה אינה מנומקת ויש בה אמירות פוגעניות המחייבות נימוקים מבוססים, בוטלה ההחלטה תוך שבית המשפט קובע כי הוועדה תכתוב החלטה מנומקת ותביא התייחסות לעררי העוררת ועמדה מנומקת לכל טענה וטענה.

הוועדה לא קיימה דיון נוסף בעררים ורק לאחר 3 שנים ממועד מתן פסק הדין נתנה החלטה מנומקת בה נדחו העררים.

בצר לה, הגישה העותרת עתירה כנגד התנהלות הוועדה, תוך שהיא מצרפת כמשיב לעתירה את מנהל הארנונה בלבד, ללא צרוף וועדת הערר עצמה.

הדיון הגיע פעם נוספת לפתחו של אותו השופט שנתן את ההחלטה הראשונה בתיק.

על אף שבית המשפט מצא פגמים בהתנהלות הוועדה ואף מצא פגמים בהחלטה עצמה, הוא בחר שלא לבטל את ההחלטה והכול משום שוועדת הערר לא צורפה להליך! אכן כך.

בית המשפט קובע כי מנהל הארנונה וועדת ערר הם שני גופים שונים. העתירה הוגשה כנגד מנהל הארנונה אך בפועל היא תוקפת את החלטת הוועדה ודי בכך בכדי להביא למחיקתה. על אף שבית המשפט מותח ביקורת בפסק דינו הן על הוועדה, והן על מנהל הארנונה – אשר הסתפק בטענה מקדמית ולא התייחס לטענות לגופן, הוא מחליט למחוק את העתירה ואף שלא להורות על צרוף הוועדה כצד לעתירה, דבר שעשוי היה להוביל להחלטה מהותית ועניינית בטענות העותרת.

זאת ועוד, על אף הקביעה בפסק הדין כי ישנם מקרים בהם ניתן לתקוף התנהגות של וועדת ערר בדרך של עתירה מנהלית (להבדיל מערעור), נמחקת העתירה המנהלית שבנדון.

והקשה מכל, על אף שבית המשפט קובע כי במקרה דנן נפלו פגמים בהחלטה ש"יתכן והיו מביאים לביטולה"הוא אינו מורה על הביטול.

ביחס לאותם פגמים  קובע בית המשפט כי הוועדה ערכה ביקור בנכס מבלי ליידע את הצדדים על קיומו, וכן בהחלטתה ציינה הוועדה את העותרת כ"עוררת סדרתית".

עוד קובע בית המשפט כי סביר שיש טעם בטענות העותרת כי למשך הזמן ממועד הגשת הערר ועד למתן ההחלטה יש משמעות, גם בשל השינוי שיתכן וארע במצב המשפטי, ואולם בשל העובדה שעמדת הוועדה לא נשמעה – לא ניתן להכריע בכך.

וכך מסכם בית המשפט את פסק דינו:

"בהחלטת וועדת ערר נפלו שני פגמים ולא נשמעה בפניי עמדת הוועדה באשר לשיהוי הכבד של יותר מ- 3 שנים דהיינו הזמן שחלף מהמועד בו הוריתי על מתן החלטה מנומקת חדשה ועד למתן ההחלטה האחרונה בפועל, אלא שבמסגרת הדיונית בה בחרה העותרת ואי צרוף וועדת הערר אינני יכול לקבוע ממצאים כלפי הוועדה…"

למקרא פסק הדין נראה כי ההחלטה לא הייתה קלה בידי השופט, אשר ממליץ לצדדים בסופה להסדיר הדברים בהבנה בניהם. ואולם לעניות דעתנו הייתה בידי בית המשפט הסמכות, הדרך המשפטית והדיונית ואף החובה, להורות על צרוף הוועדה להליך, ולאפשר לעוררת לברר אחת ולתמיד את טענותיה המהותיות.

כלל ידוע הוא כי הפרוצדורה אינה מיטת סדום ומקום בו ישנם שיקולים מהותיים כבדי משקל הרי ששיקולי המהות גוברים. נראה כי במקרה דנן ישנה קביעה אשר חורגת במידה מסוימת מן הכלל ומעמידה את שיקולי המהות במקום השני.

ואם תבקשו שנשאב את ה"טוב" מתוך פסק הדין דנן, כי אז ניתן לצרף את הקביעות בו לכללים המנחים לפיהם על וועדות ערר לענייני ארנונה לפעול, כללים אשר אינם סדורים בחוק ומקשים באופן בלתי סביר את התמודדות הנישום מול וועדות אלה.

כך, ניתן לשאוב מתוך פסק הדין את הכללים הבאים:

 -מקום בו וועדת ערר מבקשת לסייר בנכס, היא חייבת לעדכן את הצדדים בקשר לכך.

 -אין הוועדה יכולה לסמוך החלטתה על דבר השגות ועררים חוזרים (עוררת סדרתית) שכן כל שנה היא שנה נפרדת ועומדת בפני עצמה ולנישום זכות להגיש השגה וערר על שנה זו בנפרד.

       -וועדת ערר היא גוף שיפוטי שחייב לפעול ביעילות וליתן החלטותיו במהירות.

לדעתנו בית משפט לא נתן את המשקל המספיק לחריגה מכללים אלה אשר הוא בעצמו קבע.