מוסקוביץ, אזרואל
  • דף בית
  • אודותינו
  • הישגים
  • תחומי פעילות
    • ארנונה
    • היטלי פיתוח
    • היטלי השבחה
    • חיובי מים וביוב
    • תובענות ייצוגיות
    • אשפה
    • שילוט
  • כתבו עלינו
    • תקשורת מקוונת
    • עתונות כתובה
  • פרסומים מקצועיים
    • מאמרים מקצועיים
    • מאמרים אקדמיים
  • ניוזלטר
  • הצוות שלנו
  • צור קשר
  • דף בית
  • אודותינו
  • הישגים
  • תחומי פעילות
    • ארנונה
    • היטלי פיתוח
    • היטלי השבחה
    • חיובי מים וביוב
    • תובענות ייצוגיות
    • אשפה
    • שילוט
  • כתבו עלינו
    • תקשורת מקוונת
    • עתונות כתובה
  • פרסומים מקצועיים
    • מאמרים מקצועיים
    • מאמרים אקדמיים
  • ניוזלטר
  • הצוות שלנו
  • צור קשר
יזהרו המוכר והקונה (וגם עורכי הדין שלהם)
ראשי » יזהרו המוכר והקונה (וגם עורכי הדין שלהם)

יזהרו המוכר והקונה (וגם עורכי הדין שלהם)

מי משלם את היטלי הפיתוח בעת רכישת מקרקעין - המוכר או הקונה?

עו"ד עדי מוסקוביץ

הנוהג לרשום בחוזה המכר סעיף לפיו המוכר או הקונה ישאו בכל האגרות וההיטלים עד ליום חתימת החוזה או עד למסירת החזקה, יוצר מחלוקות מורכבות בין מוכרים, קונים ורשויות מקומיות. הבעיה מצריכה תשומת לב מיוחדת מצד עורכי הדין המטפלים בעסקה.

כלל ידוע כי בהסכם מכר רצוי להבהיר מי ישא בתשלומי חובה החלים על העסקה או הצדדים, זאת למרות שלכאורה סוגיות אלה מוסדרות באופן חלקי בדין. כך למשל היטל השבחה חל על המוכר, מס רכישה על הקונה וארנונה חלה על המחזיק (כל עוד הוא מחזיק בממכר) וכך הלאה. הצדדים גם יכולים לשנות את חלוקת הסיכונים והחבויות ביניהם, ולקבוע כי מועד חתימת החוזה או מסירת החזקה הם המועדים הקובעים לצורך חלוקת החבות.

אלא שבכל הקשור להיטל פיתוח – אותו תשלום הנדרש ע"י הרשות המקומית או תאגיד המים לצורך מימון הנחת תשתית מוניציפלית כגון כבישים, מדרכות, צנרת וניקוז - הסוגיה הופכת להיות מורכבת, שכן לא רק שהיא אינה מוסדרת בדין, אלא שהדין כלל אינו ברור - הן במישור של זהות החייב והן ביחס למועד התגבשות החיוב.

באשר לזהות החייב הרי שהיטלי פיתוח חלים על "בעל" הנכס. אולם עיון בהגדרות "בעל" בחיקוקים שונים מגלה שברשימה זו נכלל גם הבעל הרשום, גם הזכאי להירשם כבעלים ואף חוכר ושוכר לתקופות קצרות. ואם לא די בכך, גם עמדת בתי המשפט בסוגיה זו אינה עקבית, דבר שרק מעצים את חוסר הוודאות.

בכל הקשור למועד התגבשות החיוב, הרי שסוגיה זו קשה שבעתיים. יש להבחין בין התגבשות עילת החיוב (המכונה "חבות רעיונית" או "אירוע מפעיל"),לדוגמא סלילת הכביש, לבין התגבשות סופית של החבות בעת הוצאת דרישת חיוב. לדעת כותב שורות אלה ניתן אף למצוא שלב ביניים של "הטלה", שבו החבות הרעיונית נולדה, אולם הודעת חיוב טרם נשלחה והרשות המקומית הסתפקה במסירת הודעה על ההחלטה לחייב את בעל הנכס.

והנה, לכל אחד מאירועים אלה יש סדרה של אירועי משנה היכולים לבוא בגדרו ולהגדיל את חוסר הוודאות לצדדים. כך למשל, לא ברור האם החבות הרעיונית או התגבשות מלאה של החיוב מתקיימים עם ההחלטה לבצע עבודת תשתית, או במועד פרסום הודעה על ההחלטה להניח תשתית, או במועד פרסום הודעה על כוונה להשית חיוב, או במועד תחילת העבודות בפועל, או במועד משלוח הודעת החיוב, או שמא רק במועד קבלת החיוב עצמו אצל המוכר. זאת ועוד, חלק מחוקי העזר קובעים את מועד העסקה כצומת גבייה, כלומר כמועד שבו חלה חובת תשלום, עם שימוש במונחים העשויים להתפרש כ"אירוע מפעיל" כשלעצמו, דבר התורם לחוסר הבהירות. לעומת זאת, מי שרוצה להיצמד למועד ביצוע התשתית ימצא שגם מועד זה אינו ברור כלל, היות ובחוק העזר הוא מוגדר בדרך כלל כמועד הכנת התוכניות, אולם בפועל מהנדס העיר מכריז – בניגוד לחוק העזר - על מועד אחר: מתן צו התחלת העבודה לקבלן.

ראינו אפוא שעל ציר הזמן יכולים להיות חייבים שונים ואף אירועים שונים היכולים לטלטל את הצדדים לחוזה המכר בוויכוח אינסופי בקשר לחיוב בהיטלי פיתוח שהושת קרוב לחתימת החוזה. על הצדדים מוטלת אחריות להגדיר באופן ברור ביותר מי ישא בחיובים אלה שהפכו להיות מאוד נפוצים בשנים האחרונות. מוצע לבחור "במועד הקצה" כמועד הקובע לחלוקת היטלי הפיתוח בין המוכר לקונה. כלומר, מועד משלוח הודעת החיוב או מועד קבלת הודעת החיוב אצל המוכר. כמו כן, מוצע לברר בטרם חתימת חוזה המכר שחיובים מסוג היטלי פיתוח לא נמצאים בדרכם אל כתובת המוכר. על כן, חוזה מכר המטיל את החבות על המוכר בגין כל חיוב שנשלח (או הגיע) למוכר בטרם חתימת החוזה הינו פתרון פשוט יחסית. יחד עם זאת, קונה שרוצה לסלק מעליו כל סיכוי לחבות מסוג זה, צריך להצמיד את החבות לאחד או יותר מהמועדים הקודמים יותר, היינו אלה הנוגעים להחלטה על ביצוע התשתית, או תחילת ביצוע עבודות התכנון, או מתן צו התחלת עבודה, או פרסום ההחלטה אודות ביצוע העבודות.

ניסוחים בלתי ברורים שאינם משקללים את חוסר הוודאות ביחס למועד התגבשות החבות בהיטלי פיתוח, עלולים לגרור את כל הנוגעים בדבר למחלוקת מיותרת שניתן למנוע בנקל. מוטב לתת על כך את הדעת כבר בעת ניסוח החוזה.

צרו קשר
News
  • ת"צ (חי') 25737-12-25 אילן מירילאשוילי נ' עיריית אור עקיבא (נבו, 26.6.26)
    בית המשפט אישר הסתלקות מתוגמלת מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה הטלת כ-15 עיקולי בנק מקבילים בגין אותו חוב אגב חיוב אגרת עיקול בעבור כל אחד מהם. במסגרת ההסדר התחייבה העירייה למתווה גבייה מדורג, ובו צמצום מספר העיקולים בסבב הראשון לחמישה בנקים. נקבע כי ההליך הניב תועלת עתידית לציבור החייבים, ואושרו גמול בסך 1,500 ש"ח ושכר טרחה בסך 12,500 ש"ח.
  • עמ"נ (ת"א) 82356-11-25 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב נ' זוהר ברנט ואח' (נבו, 25.6.26)
    בית המשפט דחה ערעור על אופן חישוב הפטור מהיטל השבחה בפרויקט תמ"א 38 במסלול חיזוק, ואישר מימוש גמיש של התמריץ בין מפלסים שונים. נקבע כי אין מדובר בניוד אסור בין תמריצים, אלא באופן מימושו של תמריץ אחד שהיקפו אינו שנוי במחלוקת. סעיף 11 לתמ"א 38 והוראת הפטור שבסעיף 19(ב)(10)(ב) לתוספת השלישית עוסקים בהיקף הזכויות ולא במיקומן הפיזי במבנה, ולכן פרשנות ועדת הערר סבירה ואין להתערב בה.
  • עמ"נ (י-ם) 74829-11-25 ג'וינט ישראל נ' מנהל הארנונה של עיריית ירושלים (נבו, 24.6.26)
    בית המשפט קיבל ערעור על שינוי סיווג מבנה המטה מ"סיווג 20" הכולל הקדשות ל"סיווג 2" של משרדים ומסחר, שהגדיל את החיוב פי 3.2 בלא שינוי בפעילות. נדחתה עמדת מנהל הארנונה שלפיה אין הקדש בהיעדר שטר הקדש, שכן המערערת התאגדה בשנת 1974 מכוח פקודת ההקדשות לצרכי צדקה, ואין להחיל עליה את חוק הנאמנות, התשל"ט–1979, שנחקק אחריה. נקבע בין היתר כי חברה לתועלת הציבור הרשומה אצל המפקח על ההקדשות היא הקדש, ושטר הקדש אינו נדרש, מה גם שהמערערת הוקמה לפי הדין הקודם.
  • ת"צ (מרכז) 41897-06-22 טארק חרזאללה נ' יוסף אג'באריה (נבו, 23.6.26)
    בית המשפט נעתר לבקשת צד שלישי לעיין בתיק בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד תאגיד המים מי עירון, אף שהדיון בתיק הסתיים. נקבע כי התאגיד, שהתנגד לעיון, לא הצביע על טעם ממשי המצדיק את מניעתו. התאגיד רשאי להגיש עד 1.7.2026 עותקים מושחרים של כתבי הטענות בלא שמות הצרכנים, ואם לא יוגשו — ייפתח התיק לעיון ביום 2.7.2026.
  • רע"א 88373-02-26 טי.אפ.סי. למסחר ותעשייה בע"מ נ' בית המכס אשדוד (נבו, 23.6.26)
    בית המשפט העליון קיבל ערעור על הוצאת מסמכים מתיק הראיות בשל אי-גילוים. נקבע כי תקנות 57–58 לתקנות סדר הדין האזרחי הפכו את הגילוי והעיון לחובה אוטומטית, אך אין בכך כדי לפגוע בחופש הצדדים להסכים, במפורש או במשתמע, לוותר על ההליכים. משאף צד לא קיים אותם, ראה בית המשפט ויתור הדדי ולא הפעיל את הסנקציה שבתקנה 60. נקבע כי צד המבקש לכבול את יריבו לרשימת מסמכים חייב לעמוד על קיום ההליך.